התחושה של היה רע וישאר ככה... רגעי האושר הקטנטנים שחולפים להם ומתוכם נשארת חשכה.
הרצון להשיג הכל אבל הפחד להשאר בלי כלום.
אנשים שגורמים לאי נוחות רק בנוכחותם ... אני חיה בסרט.
קשה לי להאמין שזה קורה לי, אבל כנראה הגיע הזמן לדחות את התירוצים, ולהתחיל לטפל בבעיות...
דיכאון זה לא קל. להרגיש לבד זה לא קל. אבל הכי קשה להודות בזה שרע לך, שאתה מוקף באנשים אבל מרגיש בודד..
שאתה במצוקה, מנסה להשיג תשומת לב בכל הכוח ... וכל מה שאתה מצליח להשיג בעצם ... זה סתם צחוק מעצמך ותחושה של ריקנות.
המרדף אחר האהבה, אחר החיבוק... האמיתי.
ועוד לדעת שיש לך אחד כזה... אבל אתה לא יכול לעשות כלום , ואפילו פחות מכלום...
אז אולי אני חולת נפש, אולי אני צריכה רק קצת תשומת לב...
לא יודעת מה קורה לי בכלל, אני אלך ואגלה את זה ... קל יותר להתמודד כשיודעים מוח מה אנחנו עומדים לא?
בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
