אני לא יבוא.
אני גם לא אתרח יותך, לא אתקשר, לא אסמס וגם לא יתעניין.
הקור עובר כל גבולות, זה כנל לגביי כולם. מספיק להיות האחת שתמיד שם...
בסהכ כל אחד חושב קודם כל על עצמו. עושה קודם כל בשביל עצמו ורק אחר כל מתחשב באחרים .
אני אלמד שאנשים לא שווים את העצבים , את המעשים ואת הדמעות.
אני אתיזק מרגע לרגע ויפרח כמו פרח ויוולד כל יום מחדש כמו פניקס .
אני פשוט לא שווה את זה יותר. הדמיון שלי מופרך. לא שאני מזלזלת באחרים , אני פשוט מחכה לתגובה מסויימת
ואז היא איננה ... ואז אני מפסיקה להבין, מפסיקה לחשוב, מתחילה לחשוש .
ממעיטה בערכי, מזלזלת בעצמי... פוסחת כל טעויות.
האורח חיים הזה לא בריא יותר, אוטוטו בת 21 שמשחקת את עצמה תמימה.
די
הגיע הזמן להפסיק. וכל מי שלא שמח עם העובדה יכול ללכת עכשיו , אני לא אתרגש יותר, בזבזתי עליכם מספיק זמן
מספיק תקוות ומספיק כוח נפשי . אני רוצה מנוחה, של הנפש.
רוצה להיות שלווה ושלמה עם עצמי . להרדם בלילה בלי הרהורים ובלי אכזבות ומחשבות שליליות, רוצה לחיות כמו שרק ניקה יודעת לחיות .
מספיק הקשבתי לעם ונפלתי עמוק לתוך הבור, מספיק פיקפקתי בעצמי והגעתי לאן שאני כיום ... התעייפתי
אני משאירה הכל כפי שזה.. בלי ציפיות בלי מחשבות ובלי ריקנות יותר.
אני עוזבת
משחררת
מתנתקת
אולי הפעם אני אתן לקרמה קצת חופש ביטוי .
אבל מה
אף אחד לא שווה את העצבים ובמיוחד את הדמעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
