מחר ערב יום כיפור, לפני יומיים חליתי באיזה וירוס מסתורי...

מצד אחד הוקל לי להיות בבית ולישון ולישון ולישון....חלמתי מיליון חלומות ואת רובם אני לא זוכרת. באחד מהם היינו יחד אני והוא. וביקשתי ממנו שהשנה ננסה לצאת יותר, לבלות יותר ביחד, שיהיה לנו שמח. קמתי ונזכרתי במציאות של היום. כנראה שבאיזשהו מקום אני עדיין אוהבת את מי שאהבתי- רק שהוא נעלם.

יש בי עצבות כזאת, ובדידות מסוימת, וקור שדי מצמרר לי את הלב. 

כשאומרים לי שאני בתהליך של "אבל" משהו בזה מרגיש לי עקום ולא נכון. אני עוד לא שם. עוד לא מבינה מספיק מה בדיוק היה שם. ויש כלכך הרבה רסיסים שעוד צריך לשלוף. וזה בא אליי בחלומות, רק בחלומות. ידיד אמר לי שמה שלא מדברים עליו יוצא בשינה, אז זה מה שקורה לי.

אתמול הזמינה אותי חברה מהלימודים הקודמים לחתונה שלה שתערך בסוף החודש. זו תהיה החתונה הראשונה שאני אלך אליה מאז כל הסיפור....החלטתי שאני אלך לשמוח בשמחתה ולשמח אותה, אני מקווה שאני באמת אוכל לעמוד בזה.

אני מקווה ומתפללת שאלוהים ייתן לי את הכוחות להמשיך הלאה ולשאת במשקל שאני מרגישה שאני סוחבת, ביתר קלות. שאוכל ליהנות יותר מהחיים ולהרגיש שהנטל הזה מאבד ממשקלו באופן משמעותי.

הלוואי ואמצא את השקט הפנימי הזה השנה.