וכמה מריבות ספגתי על טיסה שהיינו אמורות לטוס יחד.....עד שבסופו של דבר וויתרתי. הוא כל הזמן אמר לי להסתכל בפרופורציה על כל החיים שלנו יחד, ועל הקשר שלי איתה, ומה יותר גדול בתמונה הכללית. המשפחה שאנחנו רוצים להקים או החברות שלי איתה. והיא הייתה נורא חשובה לי, והיה לי מאוד כיף איתה, והיא באמת בנאדם טוב. אבל הרגשתי שבבחירה של המאזניים, איך שהוא הציג את זה: הקשר שלי איתו, והמשפחה שאנחנו רוצים להקים היא שיותר חשובה. אבל אתם מבינים? איכשהו הוא תמיד הצליח לעוות את המציאות כך שאני אראה רק מה שהוא רוצה שאני אראה. כי למשל, בעודו מדבר על פרספקטיבה ועל בחירות, הוא בחר בנשים אחרות ובסמים ובחיים של רווק. 

אני תוהה מה הוא חשב לעצמו כשהוא התחיל ליצור איתה קשר מחדש. מה עמד מאחורי זה. היא סיפרה לי איך הוא השמיע לה שהוא דחף אותי לטוס ושאני לא רציתי. הוא רב איתי כלכך הרבה פעמים על הטיסה הזאת וכשכבר לא רב איתי, עשה לי כאלה רגשות אשם, שכבר הרגשתי שאם אטוס לא אהנה כבר. כבר אהיה טרודה בו וממנו. 

כל הזמן הוא אמר כמה שהיא החליפה אותו וכמה שהיא במקומו ועל חשבונו. בקושי נפגשתי איתה כבר ועדיין הוא היה טוחן לי את זה בראש כל הזמן. כל הזמן הרגשתי כאילו הוא עוסק בכזה תפל ולא הבנתי מה הבעיה שלו איתה. באיזשהו שלב הוא גם אמר לי לבחור. אמרתי שאני לא מוכנה. בהמשך הוא גרם לי לבחור. הוא הוביל אותי לכזאת נקודה שכבר באמת שהרגשתי שאני לא מסוגלת לטוס ככה.

אולי בתור גבר אלים, הייתה לו בעיה שאני לא אהיה מנותקת לחלוטין מקרובים. שמישהו אחר יהיה מעורב במחשבה שלי. שמישהו יגיד לי "זה לא תקין איך שהוא מתנהג". אולי זה מה שאיים עליו כלכך. 

וכל הזמן הוא אמר כמה שאין לי חברות....אבל בגללו התרחקתי מכולן. כי בשפה תת מודעת הוא העביר לי רגשות אשם על שאני בטלפון, או על שבאה אליי חברה. וכמה שהוא אמר שאין לי חברות ואני לא עושה כלום, כשיצאתי לבלות, כשישנתי אצל חברות, הוא אכל את הלב וגרם לי להרגיש נורא עם איך שהוא לבד בבית. ולמדתי. כמו ילדה טובה למדתי שאם עושים ככה, מקבלים "עונש" או "נזיפה" ואם עושים ככה אז "בעל הבית מבסוט". ואני לגמרי נכנעתי לתבנית הזאת, רק בשביל ש"יהיה טוב". שאולי אז תנוח דעתו.

ודעתו אף פעם לא נחה. היא רק הפכה לנסערת יותר ויותר. 

מדהים אותי לדמיין סיטואציה שבה הוא הולך אליה, עם זנב בין הרגליים ומשמיע לה דברים של פיוס במין הצטדקות כזו על מה שהיה, כאילו שאני זו שהייתה אחראית לביטול הטיסה. זאת אומרת, בוודאי אני אחראית, אבל הבנאדם אשכרה התעלל בי. 

ולבוא ולהגיד שהוא רצה שאני אטוס ושאני ביטלתי אז הוא כעס עליי? שדרך אגב חברים, זה הטיעון שלו ללמה הוא נפרד ממני....

שמעתם על הביטוי "הרצחת וגם ירשת?"?

אני בהלם מאיך שהוא מתנהל בעולם. מחוסר הכנות שלו. מהאדם שהוא הפך להיות. איפה מי שאני אוהבת? איפה הוא נמצא??