בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

יש כל כך הרבה תמונות השראה באינטרנט לבנות שרוצות לרדת במשקל. הן מציגות בנות רזות בביקיני וכתוב משהו כמו "תמשיכי לעשות נזק לעצמך ותצומי עוד יותר כדי שתוכלי להתאים לאידיאל המעוות של החברה שלנו כיום,", או משהו בסגנון. אני לא אוהבת את התמונות האלה.

מוזר, שבכל ימי שיטוטי באינטרנט, לא מצאתי אף תמונה אחת עם דמותו של ניל גיימן, או איזה סופר מצליח אחר, שכתוב עליה בפונט מעצבן "תמסיכי לכתוב 1000 מילים בכל יום. זה אולי מעט מייאש אבל ייצא לך מזה ספר.".

זה בגלל שלבנות בגילי יותר חשוב להיראות רזות מאשר להיות יצירתיות וכותבות.

אולי זה באמת יותר חשוב, אני לא יודעת. זה לא ממש חשוב לי. זאת אומרת, אני מטר חמישים ושבע (נוהגת לצחוק על זה בזמני הפנוי) במשקל פחות או יותר (כנראה יותר) שישים קילוגרם (נוהגת ממש לצחוק על זה בזמני הפנוי), אבל אני לא חושבת שאני צריכה לרדת. מהבחינה הזאת אני די פאסיבית - שהמשקל יעלה ויירד כמו במעלית, לא אכפת לי כל עוד אני כותבת.

חשבתי להסתפר במספרה מקצועית. אפשר להגיד לספר פשוט לעשות מה שהוא רוצה כל עוד זה בלי פוני ולא קצר מדי? זה נורא יקר? כי אין לי ממש כסף כרגע, עדיין לא התחלתי לעבוד בעבודת הבייביסיטר המיוחלת אצל השכנים ואני ענייה כדף נייר כחול.

מה שכן, יש לי בערך 270 שקל בחסכונות לבריטניה, וזה משהו.

הולכת להמשיך לכתוב. להתראות, עד האלף הבא.