בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

המטרות שלי לחופש הן כדלקמן -

*ללמוד את שפת הסימנים

*ללמוד קצת רוסית

*לקרוא לפחות שני ספרים באנגלית

*להכין קוספליי מרהיב

*לראות באפי

*לגמור את עריצה היא הלבנה (שבאופן מרגיז לא נמצא בספרייה הציבורית, כך שאני לא רואה איך זה עומד לקרות)

*להשתפר המון בציור

*למכור מוצרי טקסטיל

*לקרוא את פנדמוניום (בגרמניה, ולכן התהליך עדיין לא החל)

קבעתי לעצמי גם חוקים, שהם - לא לצפות ביותר מארבעה פרקים בני 20 דקות או שני פרקים בני 40 דקות או סרט אחד בלי לפעול כדי להגשים לפחות אחת מהמטרות האלה.

מיותר לציין שעברתי על החוקים האלה כבר לפחות שלוש פעמים.

חוץ מהכמות הזניחה של המילים בשפת הסימנים שלמדתי (אני יודעת להגיד - אני לא אוהבת אותך, אני רוצה טיל, מחברת כתיבה ותפוח), הספר הזול להפליא שמצאתי (גם אם משומש) באינטרנט והציור היחיד שציירתי (דיוקן עצמי בתור היטלר), לא התקדמתי בכלל במטרות האלה, שזה די עצוב כי זה מוכיח שאני לא יכולה לתפקד ללא מסגרת כלשהי. מה שאומר שאני לא מיוחדת כמו שחשבתי שאני.

בכל מקרה, חשבתי שאם אני אכתוב את זה כאן, תוכלו לבקר אותי על אי השגת המטרות ואפילו להציע מטרות חדשות, אבל אני מפקפקת בכך שזה אי פעם יקרה.

דרך אגב, משהו מדהים קרה - מספר הקוראים הקבועים שלי עלה מ-15 ל-19 בתוך פחות מיומיים! זה מרגיש מוזר לדעת שאנשים באמת מתעניינים במה שאני כותבת, אף על פי שאני יודעת בוודאות שבערך חצי מהקוראים הקבועים כבר לא נכנסים לכאן יותר משנתיים, ופשוט התעצלו למחוק את עצמם מהרשימה. אשתדל לרצות אתכם כמה שיותר, קוראים חדשים. אין לי מושג מאיפה באתם. אני גם לא בטוחה לגבי כמה מהקישורים ב"כניסות אחרונות".