בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

שימו לב, שימו לב, קוראי הבלוג - הפוסט הזה לא עומד להכיל דעות רציונליות על דברים שאני מבינה בהם. הוא אפילו לא עומד להיות מנוסח כמו שצריך. אם איכשהו, בניגוד לסיכויים, הגעתם למסקנה שאני עשויה להיות חכמה - אל תקראו אותו.

בבלוג הזה כתבתי די הרבה על העובדה שאני רוצה להתאבד. הפוסטים הללו נכתבו ברובם ברגעי שפל, כך שהרגשתי ממש רע בזמן שכתבתי אותם. אני זוכרת שכתבתי פוסט אחד כאן ופשוט התחלתי לבכות תוך כדי, באמת לא הייתי במצב טוב באותו זמן. אני לא בטוחה שאני במצב טוב עכשיו, בגלל שאני לא מסוגלת להיות אובייקטיבית בנוגע למצבי הרוח שלי. עניין ההתאבדות עודנו עומד ואף מגובה בנימוקים שהם לאו דווקא רגשיים ודכאוניים נוסח גיל 15.

בכל מקרה, רגע לפני שאני מגיעה לרגע כזה של שפל (וזה יכול לקרות לי בכל מקום), יש רגע אחר, שחוזר על עצמו בכל פעם- הרצון המוטרף להרוג את כל מי שמסביבי. אולי זה בגלל שכל הבעיות המינוריות שלי מתחילות ונגמרות באנשים. אולי זה פרץ של אגרסיביות פלוס מצוקה רגשית. אני לא חושבת שאני פסיכופתית (הייתי חושבת בצורה ייחודית יותר), אבל אני כן חושבת שיש לי חרדה חברתית קלה מאוד, כי אני כמעט פורצת בבכי בכל פעם שאני חייבת לדבר למוכר בחנות ואני מתנהגת מוזר לפעמים. בכל מקרה, התרופה היחידה שיש לי לרגעים האלה היא לדמיין שאני מחזיקה רובה ולירות בכל מי שאני רואה, עד שזה עובר ומפנה מקום למשבר הרגשי, שמגרם בגלל שאני מבינה שלא משנה כמה אני ארצח, אני לא אוכל לרצוח את כולם - אז הפתרון היחיד הוא להרוג את עצמי כדי שלא אצטרך להתמודד איתם. 

מצבי הרוח האלה יכולים לקפוץ יש מאין, אבל לעתים קרובות הם מופעלים ע"י גורם חיצוני - למשל, הפעם ההיא ששכחתי את הכובע שלי במטוס והתחלתי לבכות באמצע שדה התעופה, או שהייתי היחידה שלא קיבלה ביקורת טובה על הרישום שלה והתחלתי לרצוח את כולם מנטלית וכמעט בכיתי בשירותים, אבל לא הצלחתי בסוף, כי אני אף פעם לא בוכה ברגעים טובים.

אני לא חושבת שרצח זה כזה רע. זאת אומרת, זה כן לגדוע את החיים של מישהו וכו' וכו', אבל למה שיהיה אכפת לי אם זה לא החיים שלי? מבחינתי הם רק בובות מדברות שהופכות את החיים שלי לקשים יותר. חוץ מזה, עלי זה לא משפיע בצורה כזאת דרמטית, אז אני לא חושבת שתהיה לי בעיה עם זה. 

זה לא אומר שאני אלך לרצוח עכשיו מישהו. אין טעם לרצוח מישהו אחד, או שלושה, או מאתיים. אם היה לי כפתור שהיה מעלים את כל האנשים בעולם, הייתי לוחצת עליו, אבל אלימות לשם האלימות זה לא פרקטי. אין לי שום כוונה לשבת בכלא, או להתמודד עם שופט או עורך דין. יש לי הרגשה שאהרוג את עצמי לפני סוף גיל ההתבגרות, אבל אנסה לפעול ככל האפשר על מנת שזה לא יקרה.