בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

בימים האחרונים היצירתיות פורחת ממני כמו היפופוטם. אמנם יש לי רק 3,467 מילים בפרוייקט החדש (החלטתי לזנוח כרגע את שיטת ה-1000 מילים ליום, כנראה אחזור לזה כששנת הלימודים תתחיל ותהיה לי שגרה יומית קבועה), אבל אני מציירת יותר (אולי אוכל למכור ציורים באיזשהו כנס, וכסף הוא הרי המניע החזק ביותר שלי). מחר אלך לעשות בדיקת דם. אני חושבת שאני אחד מהאנשים היחידים בעולם שאוהבים בדיקות דם. בדרך כלל ילדים בגילי רוטנים או נכנסים לפאניקה, אבל אני אוהבת לראות איך הדם זורם אל המבחנות, וזה כמעט לא כואב כשהגברת חסרת הסבלנות מנסה שוב ושוב למצוא לי את הוריד. זה מזכיר לי שכל הזמן הדם שלי זורם, גם אם אני לא מרגישה את זה. זה די מגניב.

אני חושבת שגם אלך מחר לקנות בד למכנסיים של התחפושת, או לחולצה. אם לא יהיה לי זמן אוותר על מעיל ארוך, אבל על חגורה אני לא יכולה לוותר - אכין אותה מבד קשיח אך תפיר אחרי שאסיים עם המכנסיים והחולצה, שהם באמת דחופים כי אין לי שמץ של מושג איך לתפור אותם. אם מישהו מכם יודע לתפור, הרימו את ראשיכם ועזרו לקוספליירית בתחילת דרכה עם חלומות גדולים על תחרות התחפושות של אייקון.

וזהו. לא עשיתי הרבה. אני כבר בעונה השלישית של אוואטר, הישג מקומם אך אחד שממלא אותי גאווה משום מה (בכלל, מאז שזוקו נפתר מהתסרוקת האיומה ההיא שהיתה לו,).

ואצלכם?

עריכה:

לא כתבתי היום. זה מרגיש נורא, וזה טוב, כי התגעגעתי ללהרגיש נורא כי לא כתבתי כל היום. אני בדרך הנכונה!