בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

עוד מעט מגיע התאריך המאיים של הטיול השנתי. בכלל, אני לא מבינה למה צריך לעשות את זה - אני קמה בשש כל בוקר לבית הספר, מקדישה שעות לשיעורי בית ועוד יותר זמן ללימודים נוספים מחוץ למסגרת הלימודית. לקחתי את עצמי בידיים במתמטיקה ואפילו בספורט אני משתדלת לקיים את הדרישות אפילו שזה מקצוע משפיל ולא מתחשב - אז למה אתם צריכים לגרור אותי ליומיים של הליכה במדבר, בקיץ, עם שכבה של 200 אנשים שאני שונאת כל אחד ואחד מהם?

תנו לי לספר קצת על שגרת היום שלי. בשש בדיוק בכל בוקר אני כמה לצלצולו המשעשע של השעון המעורר שנתקע לי בראש לשארית היום. אני מתלבשת, מכינה את התיק, אוכל ומים לקנטון החולדה, אם יש זמן אז ציור או גיחה קטנה לאינטרנט - ואז אני ממהרת לאוטובוס, שכמובן עזב את התחנה בדיוק כשנתקעתי במעבר חציה באור האדום. כשאני מגיעה לבית הספר, מטושטשת ומתנדנדת על עקבי, אני צריכה לנהל אינטרקציה עם כל אדם שאני רואה - אם זה מבט, "שלום" או שיחה של ממש, וזה לא טוב לי. אחרי כל שיחה אני מרגישה כאילו אני רוצה ללכת לבכות בשירותים, אחרי כל מנוד ראש מביך אני רוצה לקבור את עצמי מתחת למרצפות. אני לא זוכרת את השמות של ילדי הכיתה שלי או המגמה ולמען האמת אני גם לא ממש רוצה לזכור. לא נעים לי לתקשר איתם, אבל אני עושה את זה בכל זאת כי זה המקום היחיד שבו אני יכולה ללמוד אמנות ברמה הזאת ובנוסף להשקיע במקצועות העיוניים. באמת שאני מנסה. 

אז למה שתעשו לי את המוות על טיול של יומיים למדבר יהודה? כואבת לי הרגל משבוע לפני אייקון (אין לי מושג למה. אני מורחת וולטרן אבל זה לא עוזר). אני שונאת קיץ גם בעולם הרגיל, אז אין בכלל מה לדבר על מדבר. השינה היא באוהלים גדולים ושכבתיים שמחולקים לפי מין - כי זה בדיוק מה שאני צריכה, לישון באותו אוהל עם הבנות מהשכבה שלי. זה מה שיעשה אותי מאושרת. זה החוויה החינוכית שבית הספר קובע שאני צריכה לצרוך. 

אני נותנת הכל מעצמי כדי להתאים אותי לבית הספר, אבל הוא בתורו לא מוכן להתחשב באופי שלי, בבעיות האישיות שלי וברצונות שלי (וזה מתבטא גם בשיעורי ספורט, אבל זה נושא לפוסט אחר). נגזר עלי, כך נראה, לצלוע יומיים במדבר יהודה (רגל כואבת כבר אמרתי?), בלי לכתוב יומיים (!), בלי לדבר עם מישהו מחוץ לבית הספר יומיים, בלי לקיים אף אחד מהטקסים הקטנים שאני מקיימת כדי לשמור על השפיות שלי שלא תתפוצץ בגלל המגע המוגזם בכל יום עם אנשים שאני מתעבת. בלי לכתוב יומיים! ובדיוק כשהחלטתי לחזור לשגרה. זה די אסון. 

ובנושא אחר לגמרי, למישהו יש דרך טובה לשבור את הרגל בלי שזה ייכאב יותר מדי ובלי נזק קבוע?