בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

היום היתה זריחה מושלמת, אז ידעתי שיהיה יום מושלם.

הגעתי לתחנה רגע לפני שהאוטובוס הגיע אליה, ולמרות שבהתחלה לא היה לי מקום לשבת, אחר כך התפנה (שזה משהו שאף פעם לא קורה. או שאני יושבת בתחילת הנסיעה או שאני עומדת עד שמגיעים) אז ישבתי והקשבתי לשתי יצירות בקול המוזיקה, שהשניה נגמרה בדיוק לפני שהגעתי לבית הספר. בבית הספר, בגלל שהיה יום רבין, ביטלו לנו את כל השיעורים חוץ משעתיים מתמטיקה בסוף - שבהן באמת הצלחתי ליהנות כי הבנתי את הכל והייתי הראשונה בכיתה לפתור את התרגיל השני, שהיה קשה יותר. הטקס והסדנאות היו די משעממים, כי הם חוזרים על אותם דמוקרטיות שהם אומרים כל שנה, אבל זה היה בסדר כי ישנתי. 

כשחזרתי הביתה (האוטובוס, שוב, הגיע רגע אחרי שאני הגעתי לתחנה) היה מרק עדשים צהובים והאח הקטן שלי רצה שאעזור לו בשיעורי הבית, אז עזרתי לו ואז חתמתי עליהם ואז הוא רצה שאמשיך ללמד אותו אנגלית בלי שום קשר אז קראנו ביחד את ההתחלה של The Cat In The Hat. אחר כך קראתי ספר שהייתי בטוחה שהוא יהיה ספר מתבגרות משעמם והוא התגלה כספר מצוין (פקעת של קשרים. לעולם לא אתקרב ליכולת של הסופרת הזאת, כנראה) ואז כתבתי את הפוסט הזה.

גם בבוקר שרתי תפילה לשמש ואז היתה זריחה מושלמת אז ידעתי שיהיה יום מושלם.