אז כמו שחלק מכם יודעים, אני תלמידת כיתה י' בתלמה ילין והייתי חייבת ללמוד כמה דברים שלימדו אותי. אני לא הולכת לכתוב כאן על טכניקות בגואש ובאקריליק וכאלה, אלא רק את הדברים שיהפכו את הפוסט הזה לפוסט ישראבלוגי נדוש וטיפוסי.
1. לעולם לא לפחד לצבוע.
מה שעשית פעם אחת, תוכלי לעשות שוב. אם לא תמשיכי את הרישום ותשאירי אותו כמו שהוא, לא ייצא לך מזה שום דבר.
2. ציוד לאמנות לא נועד להישאר נקי.
אני יודעת, זה כואב בהתחלה, אבל מריחות אקריליק הן חלק בלתי נפרד מחיי הסרבל שלך (שעדיין לא הגיע, גרר), והמכחול אמנם נראה יפה כשהוא לבן אבל ייצור דברים יפים כשהוא מלוכלך.
3. אמנות זה לא משחק קבוצתי.
יש את החבר'ה שאת לומדת איתם תולדות ויש את אלה שאת מספרת להם בדיחות שואה בשיעור רישום, אבל בסופו של דבר זה את והדף בחדר, לקול מוזיקה קלטית, מקללת ומלכלכת את השטיח באקריליק.
4. צורה כללית לפני פרטים קטנים.
אף אחד לא עוקב אחרי הכלל הזה ונראה כאילו כולם מסתדרים מצוין גם בלעדיו, אבל הוא עדיין שם.
5. מריחות זה לחלשים.
לא מורחים עיפרון - אני חושבת שזה הכלל הראשון ברישום.
6. תחשבי מחוץ לקופסא, אבל רק אחרי שלמדת לחשוב בתוכה.
כמובן, את יכולה לקרוא תיגר על חוקי המציאות כבר עכשיו וליצור אמנות מודרנית. אבל תארי לעצמך כמה כיף זה לדעת את המציאות כל כך טוב עד שתוכלי לשבור אותה וליצור מציאות חדשה מתוכה!
7. תמיד יש לאן להשתפר.
כן, מותר להיות גאה בעצמך - אפילו רצוי, אבל תמיד יהיו לך אופקים לשאוף אליהם. זה אחד מהדברים הכי כיפיים באמנות.
8. ניתוח בתולדות שונה מניתוח בספרות (ושונה מאוד מניתוח גופות!)
שיעור כואב שכל אחת צריכה לחוות על בשרה. חוץ מהחלק של הגופות.
9. לא לדעת לפעול על פי המוסכמות לא נחשב כלקרוא תיגר עליהן.
קצת מתחבר לכלל 6. אל תביכי את עצמך.
10. שמרי על מכחולייך!
זכרי לשטוף אותם טוב מאוד אחרי כל היכרות עם אקריליק, לשמור על השיערות ישרות ולאכסן אותם במקום בטוח. המכחול הוא חברך הטוב ביותר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
