חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

לפעמים יש לי כל כך מוזה לכתיבת פוסטים .. ולפעמים נדא.

כל היום חשבתי בבית הספר על הרגע שבו אחזור למחשב ואכתוב כל מה שעובר לי בראש אבל הינה אני כאן מול המקלדת ושחכתי הכל .. 

חשבתי על להתחיל לכתוב על דף בכיתה מה שעובר לי במוח אבל אני בחרדות שימצאו איי פעם את הדף הזה זרוק איפה שהוא ויקראו מה כתוב .

היום עומי חזרה מחו"ל והביאה לנו מתנות . כל פעם שהיא חוזרת מחו"ל היא יודעת בדיוק מה להביא לי. משהו שקשור לנצנצים או PEACE.

חגגנו גם היום יומולדת חוקיות לשיינה! אני לא מאמינה שהיא בת פאקינג 18!!!@#%%^@

היא יכולה לקנות אלכוהול ובעצם זה גיל שהיא ניהיהת עצמאית אבל עדיין קשה לי להאמין... גיל 6 וחצי לא הייתי נותנת לה ... [תכלס גם לי לא..]

3 שבועות כבר לא הייתה לי פסיכולוגית בכל פעם בגלל סיבה אחרת וכניראה גם השבוע לא יהיה. אבל זה לא משנה. 

מצד אחד יש לי מלא דברים לספר אבל מצד שני אין לי גם כלום . יש לי מלא דברים חדשים בחיים [הרוב זה בגלל החבר שהתחלתי לבלות איתו כל יום ויום] אבל מצד שני אין שום דבר שאני יכולה אשכרה לספר לה. 

חברה אמרה לי שאם אני לא יכולה לספר לפסיכולוגית כל דבר שאני מרגישה ואם אני צריכה להסתיר ממנה מלא דברים לצנזר ושכתב מחדש כל פרט במוח שלי זה לא אומר שהיא עוזרת לי . מה שיוצא בסופו של דבר הוא שאני מספר לה פשוט את הסדר יום שלי ומספרת לה על כמה קשה לי בלימודים . 

אני לא מספרת לה יותר על אמא שלי . לפחות לא מאז אותה הפעם שהיא הזעיקה את הרווחה אלי הבייתה .

מעולם גם לא סיפרתי לה על דברים נוספים שלא העזתי לספר על אמא שלי .

מעולם לא סיפרתי לה ואני גם לא הולכת לספר לה בחיים על שאני חותכת את עצמי או כל דבר בסגנון..

אני בקושי מדברת על אבא שלי למרות שיש לי הרבה מה להגיד..

מעולם לא סיפרתי לה שנידלקתי על מישהו . לא שהיה כל כך מה לספר על זה .. אבל לא סיפרתי לה על אננס [הסברים למעטה] ואני גם לא אספר.. כמו שאני לא הולכת לספר לאמא שלי או לאף אחד מהמשפחה [חוץ מאחי ואחותי שכבר יודעת כמובן]

בכללי .. רגשות כמו אהבה עצבים עצב וכל דבר שהוא לא שמחה והתלהבות אני לא מראה לה.. לא לה ולא להרבה אנשים אחרים..

חברות שלי מספרות לפסיכולוגית שלהם כל דבר מבלי למצמץ. אבל אני ... קשה לי לסמוך על אנשים . 

אמרתי פעם לפסיכולוגית שזה קשה לי לסמוך על אנשים ולגלות להם דברים . ואז היא אמרה "עלי דווקא סמכת מהר.. סיפרת לי דברים קשים" וכל מה שעובר לי בראש. "אין לך מושג עד כמה את טועה" אבל לא אמרתי את זה כמובן. 

עכשיו הסברים על אננס:

אננס זה חבר שלי בשם בדויי וסיפור ארוך מאוד שמסתתר מאחורי זה ...

שאני דווקא יחסית פתוחה איתו. אני לא מתפדחת ולא מתביישת במי שאני .. אבל עדיין הוא לא יודע עלי מלא דברים. ותכלס , אנחנו רק חודש וקצת ביחד.. עד שאני ממש אפתח אליו בצורה שאוכל לספר לו את כל מה שאני מתה לספר לאנשים זה יקח זמן .. אני ממש לא רוצה להפיל עליו הכל בבת אחת. הכי הרבה שאמרתי לו זה רק שאני לא מסתדרת עם אמא שלי במיוחד. וזה אחרי שדיברנו על זה קצת.. הוא שאל למה וניסיתי לדבר .. לא הצלחתי להוציא מילה מהפה ובטח לא להסביר לו את האירוע המורכב. הוא ראה שזה קשה לי ואמר שאני יעזוב את זה .. הוא לא רוצה שאני יכנס לדיכאון עכשיו.. ושאני יהיה מוכנה אני יספר לו הכל . אני לא יודעת איך הוא ראה  עלי שאני הולכת להכנס לדיכאון אבל סחטיין !

כפרע עליו♥