חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

אז התגייסתי ביום רביעי האחרון לצה"ל.

אם יש משהו אחד שלמדתי להפנים ממש טוב בשלושת הימים שהייתי בבסיס זה המשפט

וזה לא בגלל שהמפקדת שלי לא הפסיקה לחזור על המשפט הזה אלה מעולם לא שמתי לב שלצחצח שיניים לוקח לי 4 דקות שלמות שבצבא 4 דקות זה יותר מידי זמן.

אבל לפני כן, בואו אני אתחיל לספר את הסיפור מההתחלה.

מהבקום ושרשרת החיול עד להגעתי הביתה ביום שישי.

התייצבתי בלשכת הגיוס בתל אביב בשעה 7 וחצי כמו שהיה צריך. האוטובוס שלי הגיע ממש מהר למרות שהיו הרבה אנשים לפניי. הגעתי ביחד עם עוד 3 חברות מהפנימייה שהתגייסו איתי באותו היום. עברנו את יום החיול ביחד. תיאום נתונים, קצין מיון, זריקות, טביעות אצבע וכל מה שהיה שם עד שקיבלנו מדים והתיישבנו באותו הספסל. שם הייתה התחנה האחרונה של כולנו.

ארבעתנו יושבות במדים, מבולבלות.

לפתע אחד אנשים הבכירים יותר צעק " כל מי שרשום לה על החוגר את הסיפרה 70 נא לגשת לכוון ההוא" שם נפרדנו מאחת החברות והיא יצאה החוצה.

אני הייתי הבאה בתור. "כל מי שכתוב לה על החוגר את הספרה 240 נא לגשת לכוון ההוא" נפרדתי מהשניים האחרות ויצאתי.

בחוץ חיכה לנו בן אדם שהוביל אותנו לתיקים ומשם לאוטובוסים שהסיעו אותנו אל הבסיס בצפון.

בתוך האוטובוס עמדו שתי מפקדות שהסבירו לנו שכדי לדבר איתן אנחנו צריכים להגיד לפני כל משפט "הקשב המפקדת" ואיך יושבים בתנוחת הקשב וכל מידי חוקים בסיסיים.

הגענו בסופו של דבר בערב לבסיס מחוו"ה אלון ולצערי אני לא יכולה לספר כל כך על מה שעשינו או נמצא בתוך הבסיס עצמו מטעמי ביטחון.

אבל אני חייבת להודות שעד כה אני נהנת.

אני חייבת להודות שהסתדרתי מבחינת אנשים. למזלי התנאים היחידים מלבד דפר גבוהה יחסית כדאי להתקבל לתפקיד שלי הוא להיות בן אדם טוב. אחרי הכל תפקיד התנדבותי וצריך לבוא מהלב כדאי לבצע אותו. צריך להיות בן אדם נחמד וסבלני אז הבנות שאיתי פשוט מדהימות אחת אחת. נכון אני לא יכולה לשפוט אותן לטובה כלכך מהר אבל אני רואה את זה.

הייתי בטוחה שהמפקדת ממש קשוחה מהרושם הראשוני ממנה אבל אחרי יומיים רצופים איתה שמתי לב שאם כמה שהיא מנסה להיות קשוחה זה פשוט לא מצליח לה. אני כבר מחכה לשבירת דיסטאנס!!!

פגשנו את המ"מ את הס.מ"פ ועוד אנשים עם קיצורים שמעלים אותם בדרגות.

 הייתי שם עשו תנו תדריך יציאה ויצאנו הבייתה.

בנוסף, פגשתי את המשקית ת"ש שלי והיא ממש נחמדה! היא כתבה לי את המספר שלה והוסיפה לב בסוף.

היא אמרה לי שאישרו את הבקשה שלי לחייל בודד לשלושה חודשים וכבר בשבוע הבא אני אוכל ללון בבית החייל.

החברים שלי ממש נגד זה שיהיה לי חייל בודד כי זה אומר שאני יהיה פחות בבית ואמא שלי כמובן לא יודעת אז לא סיפרתי להם שאני אמורה לצאת שבוע הבא ואני נוסעת במקום הביתה לבית החייל.

אז מבינתם אני סוגרת 21.

שבת הקרובה זה בית החייל ושבוע אחריו אני באמת סוגרת בבסיס.

כמעט לא הייתי בטלפון אבל הספקתי להצטלם עם המדים כמובן

המדים ממש גדולים עלי אבל זה בקטנה.. זה רק לטירונות.

נורא התלהבתי שהמדים והעיניים שלי באותו הצבע

יש לי עוד פוסט לכתוב על המצב בארץ אבל אני אחכה לפעם הבאה שאחזור אם המצב לא ישתנה.