נמאס לי להתחיל כל פוסט בזה שאני מצטערת שאני לא מעדכנת מספיק.
הו בלוג יקר, אין לך מושג כמה פעמים ביום אני חושבת עלייך. כמה אני רוצה לעדכן וכמה יש לי לעדכן.
אני מקווה שתבין שזה בעייתי להיות עקבית כשאת בצבא.
בטח לא הספקתי עוד לספר על הסדיר שלי..
כלומר, כתבתי על זה כבר כמה פוסטים [וכתבתי גם פוסט ארוך מאוד על מפקדת 1♥] אבל מכל מיני נסיבות החלטתי לשמור אותו בטיוטות.
אז התחלתי להכיר את החניכים שלי עוד לפני סוכות ובנתיים פגשתי את כולם חוץ מ2 שהיו בחו"ל.
יש לי 17 חניכים שרובם בנים [מיתוכם 3 בנות סך הכל] ולא חסרים לי מופרעים שאני יכולה להשתגע מהם במהלך השנה.
אני ממש מרוצה מבית הספר עצמו, הוא סוג של בית ספר לאומנויות ואני בין היחידים שקיבלו סוג כזה בית ספר.
יש אפילו בניין שמוצמד אליו שיש בו כלי נגינה וכיתות מוזיקה. דיי מזכיר את הכפר שאני חושבת על זה...
החניכים שלי מגוונים ושונים כל אחד מהשני. חוץ משניים שהם בני עולים [אחד למשפחה אתיופית והשני לסודנית] כל השאר הם עולים חדשים שעלו ממש לא מזמן מכל מיני מקומות בעולם כגון: ספרד, ברזיל, הולנד, קנדה, רוסיה, כזחסטן, אוקראינה, בלרוס ויש לי אפילו שלישיה של אחים שבו מניו ג'רזי!
האשת קשר שלי מקסימה. היא אף פעם לא מצליחה להגות של השם שלי נכון וזה דיי מצחיק, היא ארגנטינאית ויש לה מבטא כמו של פבלו רוזנברג והיא מתייכסת אלי מקסים. היא הציגה אותי ביום הראשון בחדר המורים ואפילו פינתה לי ארונית קטנה כמו לכל המורים.
להיות עם יסודי זה הרבה יותר מאתגר בניגוד למה שחושבים. כי בתיכון ובחטיבה לרוב מקבלים עולים שהם כבר מספר שנים בארץ לפחות ויש יותר סיכוי לקבל ביסודי עולים טריים שכרגע ירדו מהמטוס היישר לכיתה שלך.
יש לי חניך שלא מבין לא עברית לא אנגלית ואין לו מושג איך לכתוב או לקרוא. אז אני מנסה לתקשר איתו במילים שאני יודעת בשפה שלו, בעזרת הרבה מאוד פנטומימה ולמזלי הרב אני יודעת לצייר אז זה תורם המון.
עדיין אין לנו מסגרות צהריים אבל אני מקווה שהמסגרת שלי תיהיה באותו בית הספר רק במועדונית רווחה שנמצאת שם.
אגב, למי שיש רעיון לפעילויות לעשות מוזמן להשאיר לי פה תגובה
זאת המסגרת בוקר שלי בקצרה.
"אלו כל הדברים הקטנים" -אחד המשפטים האהובים על אחת מהשותפות שלי לדירה.
חלק מהשירות שלי הוא לא רק המסגרות אלה גם החיים בדירה יחד עם עוד בנות.
אנחנו הדירה הכי קטנה ביחידה. סך הכל 4 בנות כשהרוב מעל 6 ומעלה.
אני ממש שמחה שזה ההרכב של הדירה שלי, לא מישהי יותר ולא מישהי פחות. גם לא הייתי מחליפה מישהי באף אחת.
אנחנו מסתדרות נהדר. מה שמיוחד בדבר זה שכל אחת מאיתנו באה מעולם אחר ומרקע שונה אבל המוח שלנו כאילו פועל אותו הדבר בצורה מתואמת.
אבל למה לדבר יותר מידי, היה יום אחד שזרם לנו לעשות הרבה תמונות אז אני פשוט אעלה אותן לפה.
גם הדירה עצמה עם כמה שהפחידו אותנו שהיא מתפרקת שהיא גרועה היא דווקא ממש אחלה.
עכשיו רגע זה אני יושבת על המרפסת עם כוס תה ירוק שהכנתי לעצמי מתקתקת על המחשב ומקשיבה באזניות לברי סחרוף בנתיים שהאחרות ישנות. יש בי מן הרגשה נחמדה כזאת של רוגע ושלווה, מנסה לנצל אותה כמה שאפשר עד שיהיה לחץ.
[ומשתדלת לדחוף כמה שיותר אימונים כל עוד יש לי זמן]
נ.ב- ההרכב שלנו בדירה דיי מאגניב. אנחנו שתי אדומות שיער ושתי בלונדיניות.
חוץ מהצבא חזרתי עכשיו מאיזה שבוע שלם שכל השבוע הייתי רק עם חברים.
יש התקדמות בעניין הדייטינג ומערכות היחסים אבל עד שזה לא בטוח אני מעדיפה לא לכתוב על זה עדיין פה.
זה התחיל מבחור אחד שנוצרה בייננו כימיה ואז הצטרף עוד אחד שמשך את הצומת לב שלי שזה נדיר כי בדרך כלל אני נורא בררנית ועכשיו יש לי 2.
אבל ניראלי אני אשאר דבוקה לראשון. מישום מה ממש אהבתי את האישיות שלו.
[היה גם איזה משהו עם בחורה אבל החלטתי לרדת מהעיניין כי אני לא יודעת הרבה עלייה].
והכי חשוב! פגשתי את האקסשותפה שלי מהפנימייה! התחבקנו איזה חצי שעה לפחות ולא הוצאנו מילה. התגעגענו כל כך אחת לשנייה בצורה מטורפת. אחרי הכל, 4 חודשים שלא התראנו. זה הזמן הכי ארוך שלא התראנו מהיום בו הכרנו.
טוב יאללה דיי לפיטפוטים, תמונות:
*להגנתי לא ציפיתי ליום צילומים זה היה דיי ספונטני ובגלל זה אני ניראה ככה*
במרפסת
התמונה הזאת ממש הלהיבה אותי כי היא ניראת כמו עטיפה של אלבום רוק משנות ה80'
זה בחדר של אדומות השיער
וזה דווקא לא מהדירה אבל אהבתי אותה
ולבסוף, תמונת מצב שלי הרגע זה כפי שציינתי קודם עם התה האוזניות והשלווה.
לא הכי פוטוגני שלי אבל בקטנה ..
יאללה שמחה שיצא לי לעדכן סוף סוף ומלאת תקווה העידכון הבא יהיה בקרוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dorian.
