ממעמקים

להקשיב ללב. כמה זה קשה להקשיב לו. 

סגרו אותו בכל כך הרבה תחבושות, הסוו אותו ברצונות זרים, לא שלו. 

הפחידו אותו. שלא יהיה פופולרי, שלא יקבל לייקים, שלא יאהבו אותו. 

נטשו אותו פעם אחר פעם, במרדף אחרי חלומות של אחרים.

ועכשיו, כמה זה קשה להקשיב לו. 

אני שומעת אותו מדבר אלי, אבל לא תמיד יודעת מה לעשות עם זה. כל כך הרבה חוסר אונים. התרגלתי שמחליטים בשבילי. 

להקשיב ללב פירושו לגדול. 

אני מוכנה לגדול? אני מוכנה לפרוס כנפיים ולעוף, להכיר את נשמתי, להבין למה באתי לפה, ואיך לעשות את הנוכחות שלי כאן שלמה יותר, אוהבת יותר, חומלת יותר ומגשימה יותר?

אני מוכנה לוותר על כלובי הזהב בחיי? על מה שחשבתי שטוב לי ולא משרת אותי יותר? 

אני מוכנה להעז ולנסות?

אני אפילו לא יודעת מה. 

רק משהו זז בחוסר נוחות בכסא, לא מוצא את מקומו. אפילו כסא ברכיים של דובל לא עוזר. 

והלב, אינו מרחם. הוא שולח שליחים. מחלות של הגוף, של הנפש, שנבין. שנתעורר. ובכל פעם אני מבינה קצת יותר. בכל פעם אני מזככת קצת יותר את המים העכורים שהצטברו לי סביב הלב. 

להקשיב ללב. שם התשובה, שם האמת. 

בלב אין פחד. בלב יש תקווה. בלב יש מצפן. בלב שוכן אלוהים. 

לא אלוהים המפחיד הזה מהסרטים שמעניש והורג ובשמו הורגים. 

אלוהים של אהבה וחמלה. אלוהים של ברכה. 

להקשיב ללב. 

לב, מה אתה רוצה לומר לי היום?