''אני לא יכול לחיות ככה יותר , 250 שנים , אני נמצא פה , כלוא , מסתכל על העולם משתנה . כמה זמן עוד אני צריך לחכות , סמית'?'' אמר איש גבוה ורזה , עם שיער אפור חלק שהיה מסורק אחורה בקפידה , שישב על כסא משרדי והסתכל דרך החלון אל לונדון המוארת. ''אדוני , אתה עדיין לא חזק מספיק ..'' אמר סמית' ולקח צעד אחורה באיטיות.''שטויות!'' הוא קם מהכסא והתחיל להתהלך בחדר .''כל שנה , שאני יושב בחוסר מעשה , הם מתחזקים , יושבים במשרד הגדול והמפואר שלהם..'' הוא סקר את החדר הקטן לרגע . ''אני צריך לחזור , אני מקווה שחלק מהמשרתים שלי נשארו נאמנים ..''
''עברו 250 שנים , אדוני אני בספק אם משהו מהם עדיין חי..'' האיש נאנח .
''הם אולי לא , אבל הנכדים שלהם ..'' חיוך שובב על בפניו של האיש , ונעלם .
''אתה זוכר את השבועה , סמית'?''
''כמובן אדוני , איך אני יכול לשכוח אותה , אבל ..''
לפתע הוא נזכר בדשתי שורות, שהבהירו לו הכל . הוא הסתכל על האיש הרזה ''אתה בטוח,אדוני?''
''אין לי כבר מה להפסיד'' אמר . והסתכל על ידו . סמל , שנראה כמו כוכב בטוח עיגול , היה מקועקע על ידו .
הקעקוע התחיל לזהור .
''תן לי את ידך , סמית' ,'' ציווה . הוא נתן לו את ידו באי רצון ועצם את עיניו . האיש הרזה לחש משהו לא מובן , אור מילא את החדר לכמה שניות , כשהוא נמוג , ערמת עצמות הופיעה במקום שבו , לפני שניות אחדות עמד סמית' . שיערו של האיש הפך לחום כהה , והקמטים הטשטשו .
''אני כבר מרגיש יותר טוב''. האיש נשף קלות על ערמת העצמות והיא התפוררה לאבק .
זה רק הקדמה , בגלל זה זה קצר . הפרקים יהיו ארוכים יותר .
אני מקווה שאהבתם :)
Mrs.Magic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
