אם יש דבר אחד שיאמר לזכותי הוא זה שאני יצליחה להתגבר על דברים בקלות.

תחושת ההשפלה כבר עברה חלפה לה,

תחושת ההתחדשות והציפייה לדברים חדשים מציפה אותי מחדש.

אני לא יודעת מה בדיוק קרה או איך אבל לאחרונה האנשים שסובבים אותי בחיי מציפים אותי אהבה,

הם שם בשבילי בכל רגע נתון, גם אם אני לא מבקשת. 

זה לא רק המשפחה, אלו החברים הקרובים, החברים ללימודים, אנשים חיצוניים ואפילו סתם אנשים ברחוב.

בלי כל סיבה אנשים אומרים לי שאני בן אדם מדהים שהם אוהבים להיות בחברתי, ואומרים לי שאני נראית טוב :)

אולי הם מרגישים שהייתי קצת לא עצמי לאחרונה?

אבל זה עדיין לא מצדיק התנהגות כזו.. אני מעדיפה לשתוק ולקחת את זה באהבה. 

כפי שיחלתי כל כך בפוסט הקודם המון מפרגנים לי, גם זרים.

למרות שזה נשמע נורא שטחי זה מצליח להרים אותי למעלה, גורם לי לחזור לעצמי.

תחושת המועקה והפספוס הולכת ומצטמקת בתוכי ובמקומה עולה הבטחון העצמי.

למרות שהקשר היה קצר מהמצופה ומכאיב מאוד הבנתי מספר דברים.

עשיתי כמה טעויות שלהבא לא אחזור עליהם.

זה מצחיק אבל בתוך תוכי אני אומרת לעצמי שלא אצא עם מישהו שבטעם שלי, כדי לא לאבד את הראש.

אצא עם מישהו נחמד.. אני לא חייבת להימשך אליו עד הסוף..

מצד שני אני אומרת לעצמי, למה לוותר לעצמי? האם לא מגיע לי מישהו שמוצא חן בעיני?