או , יופי, פרסומות ופרומואים לסרטים הבאים.
מוזר שהם לא בתלת מימד.
טוב נו, גם את זה אני אראה בהורדה בבית.
חה, כולם אוכלים, אפילו שזה רק הפרומו.
זה הנורמה לא?
בכל מקרה, הסרט מתחיל.
כרגיל, מישהו שכח לכבות את הפלאפון שלו.
רק לשים את המשקפיים, וזהו.
כל הסרטים אותו דבר,
יש את החיים הרגילים, משהו נשבר באיזון, ואז יש בעיה, פותרים את הבעיה, וכמובן איך אפשר בלי קצת רומנטיקה?
ואז בסוף הסרט, הגיבורים מתאהבים, ואז הם ביחד.
האפי אנד.
אבל הסרט הזה יותר דומה למציאות.
אחרי הכוסית הראשונה היא שמחה.
או לפחות מבחוץ.
אבל בבית, אין שום דבר טוב.
ההורים שלה גרושים מאז שהיא הייתה בת שנה, אבא שלה איפשהו בחוץ, אולי הוא בכלל עבר לחו"ל.
ואמא שלה עובדת קשה בשביל שני הבנות שלה.
היא בקושי בבית.
וגם כשהיא חוזרת הביתה, היא לא משכיבה את הילדה הקטנה שלה לישון, ולא קוראת לה סיפור לפני השינה, ולא נותנת לה חיבוק אוהב.
היא הרי על סמים גם ככה.
הם היחידים שלא עזבו אותה.
והבת הגדולה שלה מסתובבת עם אנשים מסוכנים, אבל לאמא שלה לא אכפת.
למה שיהיה לה?
הרי היא כישלון גם ככה.
והבת הזאת, חוזרת הביתה פעם בשבועיים, כשהאיפור שלה מרוח, ריח חזק של אלכוהול וסיגריות יש על בגדיה.
לבצפר היא אפילו לא מתקרבת.
היא גם חותכת וורידים, אבל אה, מה זה משנה?
קצת דם, גם ככה היא לא תמות.
לשתות עוד כוס של אלכוהול, הרי הוא מחטא פצעים לא?
לחתוך עוד קצת, כדי לראות עד כמה טהור עדיין הדם, עם כל האלכוהול והסיגריות.
ואז לקחת את האקדח המדהים, ולירות.
מחיאות כפיים.
ואז הסרט ממשיך.
בום.
כל החיים בפלאשבק ענק, שומעים כבר את האמבולנס.
אורות אדומים , וזאת כבר מזמן לא הנורה בראש.
אם רק מישהו היה עוצר אותה.
עוצר אותה מלשתות את הרעל, את המחטא פצעים.
אבל לא, היא נשארה לבד.
וכל דקה, היא שותה יותר.
היא שמחה מבחוץ , היא שיכורה לגמרי.
אבל מבפנים הכל נובל אצלה.
היא מרגישה מחוררת.
כאילו ירו בה.
החור הענק בלב אף פעם לא מתרפא.
רק כשהיא לא לבד אז הוא נסתם.
וככה היא חיה כל יום.
עוד בקבוק אלכוהול, ועוד 2 חפיסות של סיגריות.
עצוב לא?
אבל אף אחד לא עצר אותה.
"היא חופשייה לעשות כרצונה" זה מה שאמרה אמה, שכבר ממזמן הפסיקה לדאוג לה כשהיא ברחה מהבית.
הרי היא כבר בת 16, מותר לה לעשות הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Smile☺