מעצבן אותי להיכשל,כאילו.. אני מעדיפה לא לעשות משהו שאני יודעת שאני אכשל בו.
לא סובלת להיכשל,הכל אצלי חייב להיות מושלם ומסודר. ולפעמים קורה המצב שגם אם אתה הכי מסודר ומאורגן שיש,אתה עדיין נכשל,ואז אני לא מבינה למה ומתעצבנת.
מעצבן אותי שיש דברים שלא מתאימים,כמו העובדה שהיומן צריך להיות מצד ימין והשלט מצד שמאל ואם זה הפוך זה לא בסדר.
והכל חייב להיות מקודד לפי מקרא כלשהו,צבע,מספר,סוג,סימן,משהו. אחרת זה לא יעבוד.
הכל חייב לעמוד בקו על השולחן,אחרת זה יראה עמוס מידי,גם אם יהיה עיפרון אחד מסכן שוכב לו באמצע השולחן. הכל חייב להיות נקי וישר אחרת אני לא אצליח להירדם.
אנשים מסתכלים על החפצים שלי,בעיקר על היומן המקודד שלי,ורואים צבעים,אבל בשבילי זה שיטה,אני אדע כל קידוד שעשיתי אי פעם בעל פה גם אם תעירו אותי באמצע הלילה בשביל זה.
אנשים לא מעריכים תמיד אנשים עם או סי די,חושבים שאנחנו פסיכים,אבל כן,כן,העובדה שהטלפון צריך לנוח באופן "כזה" על השולחן,והעובדה שאם תציירו לנו במחברת ניאלץ לשכתב הכל מחדש,כן,זה נורמלי בשבילנו.
אנשים לא מעריכים את העבודה שמשקיעים,לדוגמא,אני לא לעולם לא אצליח ללמוד למבחן/מגן/בגרות אם לא עשיתי רשימה לפני,רשימה של כל הנושאים שצריך ללמוד אחד אחד. אנשים חושבים שזה בזבוז זמן,אבל זאת שיטה,אתה סך הכל בודק שלא שכחת ללמוד כלום,לומד הכל ברצף מסויים.
אני בטח נשמעת פסיכית,לא יודעת אבל.. כשאני רואה מחברות של אנשים או יומנים של אנשים שהכל שם נכתב בעיפרון ומבולגן,אני מעקמת את האף.
כואב לי להפסיד שיעור אפילו,אני חייבת להשלים הכל אחרת הרצף יהרס.
או סי די זה לא בעיה,זה שיטה.
זה נחשב להפרעה נפשית,וכן זה די הפרעה נפשית,אבל לא תמיד.
בהתחלה בהתחלה חוטפים התקף חרדה על כל שטות,אחר כך רק על הדברים היותר רציניים,אבל כשלומדים לשלוט בזה וכשמפתחים שיטה,זה כמעט ולא הפרעה.
אנשים צריכים להפיסק לחשוב שאנחנו פסיכיים.
זהו.
ג'ולס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
