לאבא שלי אין סולם .
לאף אחד מהדור הישן משפחתי אין שיניים תותבות .
לאמא אין נעלי סטילטו וגם לא לק לציפורניים .
אבל לסבתא ש בשמים .
לסבתא יש המון בשמים . המון .
ארגזים .
ארגזים על ארגזים . וחלקם עדיין ארוזים במעין פלסטיק שקוף ..
ויש כאלו שסבתא השתמשה בהם אולי 3 פעמים , ולמרות שהם בני 15 שנה , יש להם ריח של חדשים .
שאנל , פאלומה פיקאסו , לולו , לאורן , אנאיס אנאיס , סויר דה פאריז , ג'אדור , ארמאני , ריחות
משכרים .
לא סתם ריחות , ריחות עם סיפורים .
"את צודקת חמודה , זהו בושם נהדר . השתמשתי בו המון , אך היו פעמיים אותן אני זוכרת : ביום חתונתי ובבת המצווה שלך ."
לזכרונות שאנו נזכרים בהם אין ריח . או צליל וצבע . וגם לא טעם . אבל אנחנו זוכרים .
אנחנו זוכרים את הריחות , הצבעים , הטעמים .
אז למה סבתא אוהבת בשמים ?
לא רק בגלל הריח .
גם בגלל הזכרונות , הנוסטלגיה .
"חמודתי , הבושם הזה נהדר על העור שלך ! הוא בושם נהדר בכלל . סויר דה פאריז .. אל תתני לניקיון של אריזתו להטעות אותך .
הוא בן 50 שנה . המקורי . הייתי נותנת לך אותו אם הוא לא היה שייך לאמא שלי !"
מדפים על גבי מדפים , והכל מבריק .
הכל נקי ומנצנץ ומצוחצח .
מסודר לפי שנים .
מחדשים לישנים .
מסודר גם לפי זכרונות .
טובים , רעים , משמעותיים .
מהלידה הראשונה , הווסת , היום הראשון באוניברסיטה , היום הראשון בעבודה ,
החתונה , הלוויות , המלחמות , ימי ההולדת , את הכל סבתא רשמה על פיתקאות קטנות .
אבל היא יכולה לזכור הכל בלי הפיתקאות .
היא מפחדת שתשכח .
היא לא תשכח .
מדעית , יום יבוא והיא תשכח .
אבל סבתא לא תשכח .
עמוק בפנים היא תמיד תזכור שזהו הבושם של אז .
סבתא רוצה פרפיומריה .
חנות בשמים .
היא עוקבת אחר עיצובים של חנויות מסוג זה .
מחפשת ותרה אחר כל מחיר ותזוזתו .
היא רוצה רצפת עץ בצבע בז' , קירות ב'ז , ולוגו שכתוב עליו באנגלית Fragrants memorys בכתב דק
ומחובר בצבע זהב .
היא לא רוצה שיהיה יקר .
היא רוצה שכולנו נוכל להנות מריחות טובים בזכרונות טובים .
סבתא מפיקה גם בשמים בעצמה .
משלבת בידיה חרושות השנים קומבינציות לא צפויות ,
עד שהיא יוצרת את הטוב ביותר .
היא מסרטטת בקבוקים .
את הכל היא תיכננה .
לסבתא שלי תיהיה פרפיומריה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
