אתמול הייתה לי שיחה עם X על מוזיקה.
אני באה מבית בו ההורים שלי מוזיקאים ומוזיקה זה חלק מהחינוך.
בגלל זה התחלתי לנגן בגיל מוקדם ולא התחלתי מעצמי, ההורים דחפו לקראת זה.
X התחיל לנגן מעצמו ולעולם לא לקח שיעור נגינה או פיתוח קול.
אז מצד אחד אני יותר מקצועית, יותר מדייקת, שרה בצורה שלא הורסת את מיתרי הקול וכדומה
אבל מצד שני לו יש כל כך הרבה מוטיבציה והוא כל כך נחוש להצליח שזה פשוט מקסים.
הוא כותב ומלחין והוא מופיע ויכול להיות שאני נוקשה עם הקטע של הדיוק בגלל הבית.
הוא אמר כמה שהוא מקנא בי על זה שיש לי סטודיו בבית ונולדתי למוזיקה,
שההורים תמכו בי ושילמו לי לשיעורים
אבל לא משנה מה הוא אמר אני עדיין חושבת שהמוטיבציה שלו
לוקחת את כל המקצועיות שלי בשניה.
כשניסיתי לשיר איתו הרגשתי כל כך חסרת ביטחון כי הוא כל כך מלא בביטחון בשירה שלו
ובמי שהוא.
אולי אני פשוט לא מספיק טובה בשבילו?
ואולי אני סתם מתנהגת כמו ילדה בת 12.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
JustMeAndTheWayIAm