אני בטוח יוצאת מדעתי.
תודעה היא מושג כל כך חמקמק.
מי יודע מה היא תודעה בכלל?
מי יכול להגדיר מציאות?
מי יודע לומר מה אמיתי?
מי יכול להבטיח שהמציאות היא מה שהמוח המוגבל שלנו מסוגל לתפוס? זה שאנחנו משתמשים רק ב-17% ממנו בשביל פעולות מודעות.
מי מסוגל לקבוע מה הגבולות הנורמאליים של אושר ואהבה שהמוח שלנו מסוגל להפיק?
ולמה זה לא בסדר אם יש כאלה שרוצים יותר?
מי קובע מהי נורמה בכלל?
מי יכול לקבוע מיהו אדם משוגע כשאולי בעצם הוא זה שרואה את המציאות?
אולי מציאות היא בכלל דבר אינדיבדואלי?
מי יודע אם כל החיים שלנו לא מבוססים על אוסף של צירופי מקרים רנדומאליים?
או בעצם סיטואציות פשוטות שמשפיעות אחת על השנייה, מעין אפקט הפרפר?
אני בטוח לא שפוייה ממש.
בטח ובטח לא שלווה ממש.
אבל נהנית מהחיים.
לטוב ולרע.
חוגגת ולומדת ומשתכרת ומסתממת ומזדיינת וקוראת ומשכילה ואוהבת ומרגישה וגם לא מרגישה ומתעצבת ואפתטית לחלוטין.
אבל אני חיה.
אוהו, כמה שאני חיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
