לא שייכת לשום מקום..

אני : "הלכתי עם אמא שלי לקניון ועזרתי לה לבחור מכנס ממש יפה, חבל שלא קניתי גם, נראה לי שאקנה אותו שבוע הבא"
חברה: " רגע, אבל למה את צריכה לקנות כמו של אמא שלך? אתן אותה מידה לא? אז תלבשי את שלה."
אני : "אמא שלי מידה 38........"
חברה : "נו....."
אני : " אני נראית לך מידה 38? איזה רעה....."
חברה : "אה לא?? אז איזה מידה??"
אני : "22\32" 
חברה :" אהה, לא יודעת מאיפה אני מבינה במידות " 

אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי. התאפקתי שלא לבכות....
פתאום אני מרגישה שמנה, כל כך שמנה, ומכוערת, ודוחה..
אחרי כמה ימים שהצלחתי להרגיש טיפ טיפה טוב עם עצמי.

החברה הזאת שמנה. אבל באמת ממש ממש שמנה.. להערכתי היא שוקלת באיזור 90 קילו..
אז אולי היא באמת לא מבינה במידות?
אבל איך לעזאזל היא חשבה שאני אותה מידה כמו אמא שלי????? היא יודעת איך היא נראית!!! 
אני 162, אני לא יודעת כמה אני שוקלת, אני מעריכה שבין 39 ל40... ביום שלישי אדע סוף סוף, אלך להשקל בקופת חולים, אחרי שלא נשקלתי כמה חודשים.. 
מקווה מאוד מאוד שאני בטווח המשקלים שרשמתי, ואם אהיה פחות? עוד יותר טוב! 
ואם יותר???? אז יהיה צמצום משמעותי בתפריט. 

 
אני כללל כךךךךךךךךך שונאת את עצמייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואת כולםםםםםםםםם!!!!!!! ואת כל החיים המטופשיםם האלההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ונמאס לי!!! אני רק רוצה שיגמר. מהר... בבקשה.

הוא כל כך כואב.  

אני מרגישה כל כך לבד.

אף אחד לא אוהב אותי, הרוב אפילו שונאים. 

אני לא יכולה יותר, באמת, זה פשוט לא הוגן.

ותפסיק כבר לבכות ימסכנה.