אני עוברת כרגע תקופה מאוד לא קלה.

יש לי בקרוב איזה מבחן שקובע עם אני עוברת ל-4 יח' מתמטיקה או נישארת ב-3 יח'.

אני ילדה שמאוד איכפת לה מהעתיד שלה, אני רוצה להצליח ושאימא שלי תתגאה בי ותספר סיפורים עליי לחברותייה.

ואני לא מצליחה ולא הולך לי, החומר הזה פשוט לא בשבילי! 4 יח' זה לא בשבילי.

ואני בטוחה במיליון ואחת אחוזים שאני לא יצליח במבחן הזה ומה שיקרה בסוף שהוא סתם יוריד לי את הבטחון העצמי המועט שיש לי.

אבל אימא שלי בטוחה שאני צריכה לנסות ולראות מה יקרה.

אבל למה לנסות אם אני במילא יודעת שאני ייכשל?!

אני יודעת שאני איכשל ולא באלי שוב להיות מבואסת מעצמי..

ואימא שלי כן שאלה אותי אם אני רוצה להיכנס לזה ואמרתי לה שכן.. עשיתי טעות.. ונלחמתי סתם על משהו שאני יפסיד בו בכל מקרה...

אני לא רוצה לעשות את המבחן הזה, אני לא רוצה שוב להיות מאוכזבת מעצמי, לצעוק על עצמי למה אני לא מבינה את החומר שכולם מבינים בו?!

אני רוצה להישאר שם ב-3 יח', שם שכולם שם ברמה שלי וכולם שם מבינים אותי ועוזרים לי עם אני לא מבינה משהו או מסתכבת בתרגיל.

אני יודעת שכבר נכנסתי למבחן הזה וכבר 'דפקתי את עצמי' אבל מה אני אמורה לעשות עכשיו?!

אם אני יגיד לאימא שלי שאני רוצה לרדת מיזה אחרי כל המאמץ שהיא השקיעה בי ובמורה פרטית ואחרי שצעקה על המנהלת שלי היא תתאכזב ממני.

ואם אני יעשה את המבחן הזה אני יאכזב את עצמי, אני כבר איכזבתי את עצמי אני פשוט לא רוצה להשפיל את עצמי מול כל העולם שציפה ממני שאעבור את המבחן הזה..