ביומיים האחרונים יצא לי לנסוע לא מעט בתוך העיר, בין אם זה לפגוש חברים בקצ אחד של העיר לבין אם זה להקלטות למסיבת סיום בקצה השני. בין לבין יצא לי לחשוב על כל מיני סיטואציות שחוויתי בשנה וחצי האחרונות הקשורות לאהבה. לא היתה שם אהבה וגם לא ניצנים, למעשה עד היום לא יצא לי להיות בשום קשר זוגי (דבר שהוא לא בהכרח רע). אם יש משהו שלמדתי מכל הקשרים שהיו לחברים שלי; אם יש משהו שאני מלמדת תמיד הלאה זה לא להיכנס לקשר רציני לפני שיש איזשהו רגש בפריחה או לשם שינוי, אהבה. יש לי חברה טובה שיש לה נטיה להיכנס לקשרים ורק בתוכם ללמוד או לנסות וללמוד לאהוב את האדם השני, לא בהכרח בכח אבל כן בניסיון עצום להחזיר אהבה. "אני נהנית וטוב לי כשאני איתו, אבל ברגע שאני חוזרת הביתה או אנחנו נפרדים עוברת לי מחשבה אולי להפסיק הכל כי אני לא באמת אוהבת אותו. עוד לא, בכל אופן. אני אוהבת את גיא וגיא יודע, ונופל לי הלב כל פעם מחדש כשהוא שולח הודעה והוא מכיר אותי יותר טוב מכל אחד אחר" היא טוענת וחוזרת להתחפר בסמארטפון שלה. אולי זו בדיוק הסיבה שאני עד עכשיו לבד- אני פשוט לא יכולה להיות עם מישהו בלי לאהוב אותו קודם. לא מדברת על התאהבות טוטאלית על ההתחלה אבל היי, נחמד להרגיש שהלב מתפוצץ בין ריאות שלא מסוגלות להכיל אותו מרוב אהבה.
In truth that she learned
or in times that he cried
In the bridges he burned
or the way that she died
אני אוהבת את האביב ועוד יותר את העובדה שאני לא אלרגית אליו. הכל פורח מסביב, הכל צבעוני וכאילו קם לתחיה מחדש. השמיים לא אפרורים כל הזמן והשמש מבצבצת בדיוק ברגים הנכונים, לא חם מדי ולא קר אלא פשוט בול.
חבל שלא אביב כל השנה.
ציור גב בספטמבר האחרון על ידי הבלונדינית המוכשרת שלי,
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
