"גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות."

לפני שאני לא אדע יותר איך ההרגשה של חופש ושחרור. זה לא שאני לא אדע יותר אבל בא לי לזכור איך זה מרגיש לפעם הבאה שזה יעלם לעוד תקופה ארוכה כל-כך.

פשוט תקופה יפה, באמת. השבוע וחצי האחרונים היו מהממים וכיפיים ונהדרים וכאלו שיחרטו בזכרון. גם הייתי בסמינר תיאטרוני שלימד על השיטות של סטניסלבסקי וברכט, גם יצאתי למסיבת שמיניסטים מוצלחת ביותר, גם הקלטתי, גם הייתי בים בצורה הכי לא מתוכננת , גם ביליתי עם אנשים שטוב לי איתם ופשוט עשיתי דברים שהיו טובים לי.

אני משקיעה בעצמי רגע לפני שאני נכנסת לטירוף שנקרא 'שנת שירות' ובחיי שאני נהנית מכל רגע. זה כאילו שגיליתי עולם חדש: להתעורר בבוקר ולא למהר, לא להכניס את עצמי ללחץ, לתת להורים שלי להתקשר ולהתקשר לאורך זמן ולשמוע את הצלצול של אבא מגיע כבר לתחילת הבית השני (עקשן אבא, בסה"כ התקלחתי!);זה לחתוך המון סוגי ירקות לסלט ולא להתפשר על מלפפון ועגבניה כי אין זמן, זה לאכול לאט יותר, זה לא לעשות כלום! זה לעשות פאזלים או לקפוץ על טרמפולינה ולעצור לשבת על הדשא באמצע ההליכה (במיוחד כשאתם מסתובבים עם עוגה טבעונית שכתוב עליה '19' בקוקוס ותקועים בה המון המון עלים).

היום היה יום מוצלח כל-כך כי הוא היה פשוט, הנאה פשוטה ולא מורכבת ולא מתוכננת. איזה כיף, ווהו! מקוה שגם מחר זה יקרה :)