הרגע הזה הוא מושלם. הוא ריק בצורה הכי מלאה שיש. שום מחשבה לא חולפת בראש. אף טלפון לא יצלצל ואף אדם מהצד השני לא יצעק עלי מבלי להרים את הקול. אף אדם ברחוב לא בטלפון מברבר ואף רכב לא צופר, ואף זאטוט לא מגרד את המדרכה עם איזה אוטו-פלסטיק. שום חרדה לא תתממש לפחות עד שהלילה הזה יחלוף ואני מקווה שהפוסט הזה יסתיים לפני שהשמש תעלה וכך יקרה. הלוואי שתמיד הייתי יכול לכבות את מחשבותי בהקלקת עכבר כמו לסגור תוכנת מסרים, לא להסתכל עליהן לעולם.

שוב דבר טוב לא קרה חוץ מזה בשבוע האחרון. שום דבר טוב מלבד הפגישה שלי עם יונתן ליפשיץ שהייתה כנראה קצרה מדי. אם למישהו מכם מתחשקת הפוגה מבלוגים עמוסים בזייני על עם ביטחון עצמי מלכותי, הפוגה מכל הציצים והדיאטות והאנורקסיות והמתכונים, אני ממליץ לתת אצלו ביקור.

שום דבר טוב לא קרה חוץ מזה בשנה האחרונה. שום דבר טוב מלבד הופעה אחת של הרובים והוורדים בקיץ המיוזע וההזייתי הזה. שם לפני שעוד העזתי להכנס, ישבתי לבדי בצד הדרך תחת עץ בודד הרחק במרחב ירוק והטבעתי את הפאניקה שלי כדי שאוכל לקחת חלק בחגיגות הרוק. אלו הרגעים הכי טובים.

לנסות לכתוב כאן בכח זה לאלץ לחוות שוב את ארועי היום, השבוע, השלושים שנה האחרונות. אם כבר לספר סיפור עדיף שיהיה ראוי שיסופר, או שיתועד במקרה הזה. לחיות מחדש את ההיסטוריה כשהיא לא תוקפת אותי מאליה ומציפה אותי בזוועות ופרנויה זה לא משהו שהייתי מנדב מרצון לתודעתי. טוב לי כך במצב הנייטרלי הזה. שהמוח לא בוער והראש לא כואב. שהכל בשקט יחסי מלבד נהימתו הלבנה של המחשב וציפור שיר קטנה שהרגע התעוררה מחוץ לחלוני.

אמרתי הבוקר לפסיכולוגית שלי שמוטב שנפסיק עם הפגישות לתקופה הקרובה מאחר ואין לי איך לשלם לה. במציאות היה לי הרבה יותר קשה להגיד את זה, אמנם היא מצטיינת בלגרום לי להרגיש בנוח להגיד הכל. אני לא מותקף שם בשום צורה. היא אמרה משהו לגבי זה שבתקופה זו נשמע שאני זקוק במיוחד לפגישות ואמרתי לה שלאורך כל השנים האלו שאני איתה, תמיד נזקקתי במיוחד לפגישות. יותר מפעם אחת היא ניסתה לשכנע אותי להגיע גם ללא תשלום, או שנסתדר עד מתי שיהיה לי, אך תמיד סירבתי. אמרתי לה שזה חסר טעם שאגיע אם לא ארגיש בנוח לעשות כן.

סיפרתי לה על האכזבה שלי מראיון העבודה שלא צלח. אני צריך להפסיק לקרוא לאלה "ראיון" ולהחליף ל"תהליך". 

סיפרתי לה על התהליך ועל איך שהייתי מאוכזב כששוב נידחתי, ואיך שזה היה יכול להיות כרטיס היציאה שלי מהבית שימוש של חיים שהיו לי בשנה האחרונה. סיפרתי לה איך חלמתי על פארק מים שוב - מוטיב חוזר במשך זמן רב - ואיך כמעט בפעם הראשונה מאז שהתחלתי לחלום על מגלשות מים הצלחתי לטפס על אחד המתקנים סוף סוף. טיפסתי מהסוף להתחלה, מקצה המגלשה כלפי מעלה, רק בשביל להחליק חזרה למטה אחרי מטר או שניים. אני מניח שלו הייתי מקבל את התפקיד, הייתי לראשונה מזה שנים נוטל חלק באחד המתקנים שבפארקי המים, אלה שעליהם אני חולם כבר שנים.