לפעמים הייתי רוצה להיות כזה חרא של בנאדם. תנו לי לנסות. רק לשבוע. להיות אחד כזה שעוקף בתורים ברשות הדואר, חותך בצמתים לפני הפניה ברמזור, חונה בחניה כפולה בלי לחשוב פעמיים. אחד כזה שלא מתרגש, שלא חושש, שלא רואה מולו אדם. אחד כזה שאומרים לו מילה טובה רק כשמתחנפים אליו, ואין לו שום בעיה להתעלם. 

nice guys finish last כך אמר לי מישהו. אבל אני מתנחם בכך שלפי התאוריה, לפחות גם הם מגיעים בסוף אל קו הסיום. יש שתי אסכולות של אנשים: כאלה שמאמינים שאנשים יכולים להשתנות, וכאלה שלא. האישיות שלי היא הסיבה היחידה שהייתי רוצה להאמין לראשונים. 

והקיץ, הקיץ היה נורא. חום אימים. אבל החמימות הכי טובה שאפשר להרגיש היא בחורף.