העמק הגדול

אז בגלל שגלאנס תוהה למה אין עידכונים ומה קורה בחיי, להלן עידכון.

בזמן האחרון לא יצא לי לכתוב כאן, אבל בזמן האחרון לא יצא לי לעשות דיי כלום. בעקבות התקף נוסטלגיה של ידידה גילינו מחדש את המייפל סטורי. העניין הוא שלה יש עבודה, ולי לא.

המשחק לא יכל לבוא בתקופה טובה יותר. כשאני דואגת מיחסי עם קיסקי, לא מצליחה למצוא עבודה (למרות שפשוט ניסיתי למצוא דברים שמשלמים קצת יותר משכר מינימום ולא כיוונתי למלצרות, אז יא) ומנסה לחשוב מה אני רוצה ללמוד ולעשות עם החיים שלי, אין כמו בריחה מהמציאות, והרגשת ההשגיות המזוייפת שמשחק נותן לך. ישבתי ימים ושחקתי, כשמדי פעם אני מוציאה את הכלבות או יוצאת לראיון עבודה, או לפגישה-חצי-חובה עם קיסקי, שאפילו אליה, כמו לשאר העולם, לא היה לי הרבה מאד כוח, ובנוסף היא בעצמה הייתה עסוקה- היא בניגוד אליי לא בחלה בעבודה פשוטה, והחלה לעבוד. אה לא זוכרת אם עדכנתי בזה, אבל קיסקי הייתה אמורה ללכת לאקדמיה למחול בירושלים, אבל שבועיים לפני תחילת הלימודים אמא של הודיעה לה שהיא יכולה להכניס אותה ברגע האחרון לטכניון בשכר לימוד חינם, כי היא מישהי דיי בכירה שם. קיסקי שקלה גם את הכיוון המדעי, והתחילה להתחבט במה היא באמת רוצה. לאחר כשבוע גם זה נחסך ממנה, כי ההורים שלה החליטו להודיע לה שהם שיקרו לה כל הזמן הזה, ואין להם באמת את הכסף לשלוח אותה לאקדמיה. כלומר יש להם, אבל אז הם היו "בוכים הרבה". זה פתר לה את הבעיה- היא תעבוד בשנה הקרובה, תלך בשנה הבאה לטכניון ותוך כדי המורה שלה לבלט תלמד אותה כל מה שהיא צריכה לדעת בשביל להיות מורה, כי יש לה את האישור לזה, וכך היא תוכל להנות משני העולמות.

נחזור אליי.

לפני שהתחלתי לשחק באינטנסיביות, כל לילה הלכתי לישון עייפה. מחשבות קשות ממלאות את מוחי- אמי שלוחצת עליי לעבוד, העתיד הזה שלא נראה ורוד בכלל, וקיסקי. קיסקי קיסקי קיסקי. הנס שלי. מה אני רוצה ממנה? האם היא עדיין אוהבת אותי ואני אותה? או האם זה הכל הרגל שלאט לאט יורד ממנו הריגוש והאהבה? לילות נרדפתי בידי עצמי, ישנה שינה טרופה עם חלומות שלא היו מפחידים, אבל מוזרים וחסרי מנוח.

אז התחלתי לשחק. המחשבות עדיין היו שם, אבל הצלחתי רוב היום להתנתק מהן, והרגשתי קצת כמו בתיכון- ימים שלמים של בריחה כזו או אחרת מהמציאות, כמו משחק או ספר, שלאחריה הראש שלי פשוט מרגיש ריק. מנותק, כשכל מחשבה, אפילו מהמשונות שיש לי, פשוט עוברת בחלל ראשי ומהדהדת שם לפחות לכמה דקות. אני עדיין לא יודעת כמה אני אוהבת את המצב הזה, יש לו יתרונות וחסרונות, אבל לפחות כל עוד שיחקתי- הריק היה מתמלא במשחק, ולא בשום דבר אחר, ולמרות העצב שתקף אותי מדי לילה, הצלחתי סוף סוף לישון.

אבל לא יכולתי לשאת את זה יותר. איך אני יכולה להיות עם מישהי שאני מרגישה שכל פעם שאנחנו מבלות, ביחד עם השמחה וההנאה יש עצב מכביד וכובל? זה הרס אותי, הקונפליקט הזה, וסוף סוף החלטתי שאם זו בעיה שלי, זו גם בעיה שלה.

(יש לי בעיה עם שיתוף בבעיות. תמיד הייתה. סתם לידע כללי.)

אז נפגשנו, וסיפרתי לה שיש לי ספקות, שאני מפחדת שזה כבר רק הרגל ואני לא באמת אוהבת אותה יותר, שאני מרגישה שלאחרונה היא קצת קרה ואדישה ושלא עשינו המון זמן סקס והאמת, זה כבר לא מפריע לי. זה כבר לא מפריע לי, ואני לא מצליחה להבין אם זה בגלל ההלך רוח שהמשחק הכניס אותי אליו (אה כן זה גם עושה את זה, מוריד לי את הליבידו קצת) או אם זה באמת כי כבר פשוט לא אכפת לי.

אז היא הסבירה. היא הייתה במתח בגלל העניין של הלימודים. נו, ולפני ואחרי המתח הזה? היא... לא דיברה איתי על זה, אבל היא הרגישה רע עם הגוף שלה, וזה דיכא אותה מאד וגרם לה להיות דיי אדישה לאחרים, כי גם מאנשים אחרים קיבלתי פידבק דומה. למה לא אמרת לי?? אני הייתי מראה לך כמה יפה את! אני יודעת, אני מצטערת שלא דיברתי איתך על זה, אולי גם לי יש בעיה לשתף. ואת עדיין מרגישה ככה? קצת, אבל ירדתי קילו וחצי בצורה בריאה שזה טוב, ועכשיו אני פשוט... לחוצה מהעבודה. את מכירה אותי, ההורים שלי הרגילו אותי לא לעבוד ועכשיו זורקים אותי למים, ועוד תקופה כל כך ארוכה של חוסר מעש... זה קשה. והסקס? אני לא יודעת מה איתך, אבל לא רציתי בגלל ההשמנה וכל זה, ועכשיו אני רוצה, אבל היה לנו כל כך מעט זמן לבד ביחד לאחרונה... שפשוט לא יצא. אני מצטערת על הכל. אני אדבר איתך על הדברים שמפריעים לי, ואנסה להראות יותר שאני אוהבת אותך, ובסקס? אני אנסה לשנות את ההרגלים שלי אם את מרגישה לא בנוח, אבל קחי בחשבון שאני לא אדם של מיניות מוחצנת כל כך, כי אני לא רגילה לזה. אז אני צריכה להרגיל אותך. אני אשמח. תזמי יותר יו! גם כשזה נראה שאני לא רוצה, אף פעם אין לי בעיה לדאוג שאת תסופקי.

אז דיברנו ודיברנו. היא בכתה, ואני דמעתי (אני בחיים לא בוכה תזכרו את זה). והכי חשוב- היא נישקה אותי. לא נשיקה קטנה או אחת מאותן נשיקות-שטות שיש לנו לפעמים, אלא נשיקה ארוכה ומלאה בכנות. והיא עשתה את זה שוב. וכל פעם שהיא נישקה אותי, הרגשתי את הלב מחסיר פעימה, את הידים בלי מחשבה מחבקות אותה ומצמידות אותה אליי וחשבתי "איך זה יכול להיות הרגל? ההרגשה הזו, איך היא יכולה להיות הרגל?"

זה קרה בתחילת השבוע. לצערי הרב, באותו היום התחיל לי המחזור, והיא הייתה צריכה כבר לרוץ לבלט, אבל קבענו שהיא תישן אצלי, ונבלה ביחד כל הלילה ו...נעשה מה שאפשר בהתחשב במצב ("אני יכולה גם לענג אותך" "במחזור??" "אי אשטוף ידים אחרי?..." "אני לא מרשה, ואני רואה את הסבל בעינים שלך אז שקט."), אבל!! אחרי הבלט היא גילתה שגם היא במחזור. לפחות הצלחנו לגרום להם להסתנכרן... אבל אמרתי לה שתישן בבית, כי גם אני ביומיים הראשונים מסרבת לישון בבתים זרים.

אז עדיין אין לי סקס, אבל אני יודעת שעדיין יש אהבה. הסקס עדיין מפחיד אותי, אני לא רוצה להתאכזב שוב, אבל החשק המיני לאט לאט חוזר. בהתחלה זה כמה הפנים שלה יפות. אז זה רק לרצות לנשק ולהצמיד אליי חזק, ורצוי בעירום כי זה כל כך חמים ורך. לאחרונה- היזכרות בשדיים הנהדרים שלה, ולרצות, אממ... לעשות מה שעושים עם השדיים של חברה שלך (אבל, ועם כל הכבוד ללא מעט בנים, אני יודעת מה אני עושה... או שקיסקי אומרת לי מה לעשות >.>). המחזור עוד מעט נגמר, ואז נראה מה יהיה...

אז זהו. אה ולגבי עבודה- הצלחתי להתקבל למוכרת טלפונית בהאייקיו ומחר מתחיל קורס ההכנה, וגם להתלמדות בחנות דברי יצירה ומשחקים שיש לה שני סניפים פה בעירי. עוד לא החלטתי במי מהם לבחור- האייקיו זה יותר כסף ואני אעבוד רק בסניף אחד, שקרוב לביתי, אבל המשמרות ארוכות יותר, ואם אני לא אעבוד כמעט רק בוקר בכל יום- אאלץ לוותר על דברים שרציתי לעשות בזמני הפנוי, כמו ללמוד יפנית ואולי להצטרף מחדש לנינג'יטסו. מצד שני, העבודה בחנות גמישה יותר, ומסיימים לכל המאוחר בשמונה- שזה למשל ייתן לי זמן לנינג'יטסו בלי האילוץ של לעבוד רק בוקר, אבל השכר נמוך יותר בשני שקלים, ואני אצטרך לעבוד בשני סניפים, האחד קרוב מאד לביתי והשני, קצת רחוק, אבל זה לא כל כך נורא. מה גם שיש לי הרגשה שאהנה יותר בעבודה בהאייקיו. אני לא יודעת למה. אז אני בלבטים... בראשון אשאל את האחראית על המוכרניות כמה חופש יהיה בבחירת המשמרות והאם אפשר יהיה להתחשב ברצונותיי, בתקווה שזה יעזור לי להגיע להחלטה.

ועכשיו באמת זהו. שקלתי לכתוב על היומולדת אבל לדעתי כבר חפרתי מספיק, אז אשמור את זה לפעם הבאה.