העמק הגדול

מכירים את זה שאתם יורדים למישהי, ולא סתם בשביל לצאת ידי חובה אלא מתוך המון אהבה והשקעה, עושים עבודה כנראה מאד טובה כי אתם אשכרה מצליחים לגרום לבחורה שקטה יחסית לגנוח, ואחרי כמה זמן היא מחליטה שהיה לי מספיק, ועכשיו תורכם לקבל... אתם מזדקפים בחיוך מאושר, ומעט נבוך, מתהפכים על הגב בציפייה, ואז היא מביטה בכם בחיוך מבשר רעות ואומרת משהו בסגנון ה"אבל את יודעת עם כל בעיות השיניים שיש לי לאחרונה קצת כואב לי אז... את מבינה נכון?..." "כן..." "...את עדיין אוהבת אותי נכון?" "כן ברור..."

(הכתוב מנוסח בלשון זכר אך... רגע, יש שם גם לשון נקבה בסוף. קיצר תקראו איך שבא לכם).

ובנימה רצינית יותר- נראה שסוף סוף חזרנו לעשות סקס. ציפיתי שהגוף שלי יהיה נלהב ו, טוב, יתפוצץ, אבל למרות התלהבותו הרבה הוא, כהרגלו, היה פשוט מבולבל ולא ידע לגמרי מה הוא רוצה, מה שיצר אקט ארוך מהרצוי, שנגמר ב"אוף בואי פשוט נפסיק". תמיד היו לי בעיות עם סקס שהוא לא... onesome, ואני עדיין מנסה לפתור אותה, וכנראה שההפסקה הארוכה הזו באמצע לא עזרה לגוף המבולבל מיסודו שלי.

אבל נהניתי. אני תמיד נהנית לענג אותה כשהיא באמת נהנית מזה, ואני אוהבת את הקרבה אליה, ומקווה שהגוף שלי והלב שלי יסתדרו כבר. אני מקווה שנמשיך לעשות את זה יותר, במיוחד לאור התגובה שלה למלמול העצבני על כמה שהגוף שלי מבולבל ולעזאזל איתו, שהייתה "אז הוא צריך להתרגל. נראה איך הוא יהיה מחר."

עריכה: שכחתי משהו חשוב! שמסביר את התגובות. זה לא שהיא לא עשתה כלום אחרי זה. ההפך, היא השתדלה ככל יכולתה לנסות ולרצות את הגוף המבולבל שלי, ולכן היה אקט מאד ארוך. שלא תחשבו שהוזנחתי חלילה.

אבל המחר הזה לא מומש. גם כי היא מרגישה קצת לא טוב, המסכנה. טוענת שהיא פשוט עייפה ולא רוצה להרחיב, אבל אני מקווה שהיא באמת בסדר... אבל האמת שלא היה לי פנאי כמעט. השבוע עשיתי התלמדות/קבלה למוכרת טלפונית בהאייקיו, או כפי שהם קוראים לזה-"יועצת לימודים". האמת שהם הזה לא רחוק בהרבה מהמציאות. ברור שמה שאנחנו הכי רוצים זה למכור, במיוחד כשאנחנו מקבלים עמלות על זה, אבל שיטת המכירות של האייקיו היא מאד... סימפטית. אני לא יכולה להיכנס לזה בלי לגלות כל מיני דברים... אבל זו בהחלט שיטה שהרבה יותר מתאימה לאדם כנה ונעים, שיכול להיות כריזמטי אבל לא אוהב לנצל את זה לרעה.

כך או כך, זה נמשך כל השבוע, והיה מאד אינטנסיבי, למרות שבשלושת הימים הראשונים עבר מאד בנעימים. אפילו הייתי גאה בעצמי על הקשר שפיתחתי עם שאר הבנות שהיו איתי בהתלמדות. אמנם עדיין הרגשתי קצת כמו הילדה המעט יוצאת דופן שאני, אבל הצלחתי לנהל איתן שיחה ולא להרגיש לגמרי חייזר, ולדעתי הן אפילו חיבבו אותי קצת.

ביום רביעי גם היה נחמד, עד שלב הסימולציות שעשתה לי סגנית הסניף בחיפה. לא משנה מה עשיתי, לא צלחתי לדעתה את החלק של השיחה הקלילה. זה הרס אותי. לא הצלחתי להבין איך אני אמורה לשאול ולומר בדיוק את הדברים האלה שהיא אמרה. באמת שלא חשבתי עליהם באותו הרגע. לקחתי את זה נורא קשה, כי חששתי שכל ההרגשה שיש לי שיפור מבחינת סמול-טוק עם זרים הוא רק בראש שלי ושאני עדיין מתקשה ונכה כמו שהייתי תמיד, אבל ניסיתי שלא לתת לזה להשפיע עליי. ואז הגיע עוד משהו שגרם לי לכעוס נורא על עצמי- לא רק שלא הצלחתי להרגיע את עצמי, הרגשתי את המחנק בגרון ואת הדמעות עולות, ולמרות שלא פרצתי בבכי, היא ראתה שאני קצת נסערת והתנצלה. זה עוד יותר הרגיז אותי, כי אין לה על מה להתנצל.

מיותר לציין ששאר היום עבר עליי בהרגשה רעה, אבל ניסיתי, וגם הצלחתי, שלא ליפול למקומות קשים יותר.

יום אחרי, כלומר היום, נאלצתי ללכת לעפולה כי בחיפה עדיין אין סניף מכירות טלפוניות בשביל כל מיני הליכי הכשרה. זה אומר לקום בשבע ולנסוע... הרבה. קיוויתי שהיום יהיה קצר, אבל יצא שהגעתי הביתה רק בסביבות חמש ומשהו, ואז ישר הלכתי עם אבי ואחי לבקר את סבתא שלי בבית חולים. היא בסדר, פשוט עברה ניתוח שלדעתי היא הייתה צריכה לעשות כבר לפני הרבה זמן. נקווה שזה באמת יעזור לה.

אבל מה שכן היה טוב היום, הוא שבכל הסימולציות הלך לי טוב מאד. ברור, היו לי הערות ולקחתי אותן לתשומת ליבי, אבל הדברים שלא הלכו לי טוב אתמול- הלכו לדעת האנשים שעשו לי סימולציות היום בסדר גמור, למרות שהייתי בדיוק אותו דבר כמו אתמול! אז עברתי אותן כמובן, ובראשון אני חוזרת שוב לעפולה בשביל תרגול חי [= שזה דיי באסה כי זה אומר גם השבוע לפספס את חוג הבולדר שיש לי בראשון... מקווה שפעם אחרונה.

ועניין אחרון- כנראה שאנשים באמת אוהבים להציע עבודות ככל שהאדם מבוקש יותר. אתמול התקשרה אליי המעסיקה של סאייגי חזרה אליי, למרות שהבנתי שכבר אין לה משרה להציע לי, ואמרה שאולי יש לה משהו בשבילי. נשמע קצת פחות אטרקטיבי מהאייקיו מבחינת שכר וטיב המשרה, אבל היא בכל זאת ביקשה שאבוא לראיון עם מנהל המשרד, רק בשביל ההתרשמות, ואולי הוא בכלל יחליט להציע לי משרה אחרת בסוף, טובה יותר, אז אמרתי לה שאשתדל להגיע, אם ההכשרה לעבודה החדשה תיתן לי.

העולם הזה של המבוגרים מאד מוזר...