העמק הגדול

כבר בסביבות החודשיים לא שכבנו. היו לזה מליון סיבות טובות, אז זה לא מה שמטריד אותי. מה שמטריד הוא זה שלא כל כך בא לי.

תמיד נהניתי יותר לבד, אבל קיוויתי שכשאהיה במערכת יחסים ההרגל המשונה הזה יפסיק. אבל זה לא. אני יכולה להיות חרמנית רצח ונורא לרצות, אבל איכשהו איתה... זה מפחיד אותי. אני מפחדת שזה לא יהיה טוב מספיק, כי איכשהו זה אף פעם לא מרגיש טוב מספיק. לא כמו עם עצמי...

אני דפוקה בשכל, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

קצת עדכונים - אחת הסיבות שלא שכבנו, נגיד, בשבוע האחרון, הייתה שהייתי חולה. לא חולה מספיק בשביל לא להגיע לעבודה, אבל כן בשביל לא להיות מסוגלת לשכב עם אף אחד, או לעשות ספורט אינטנסיבי כמו, נגיד, לטפס על קירות.

העניין הוא שכן הייתי דיי חולה. משתעלת בלי הפסק, נזלת תמידית, מעיין עייפות גופנית שכזו עם שרירים תפוסים, מדי פעם כאבי ראש וסחרחורות קצרות שכאלה, מה שגרמו לי למעט עירפול בראש... איכשהו זה החמיר בעיקר כשהייתי בבית. תמיד הייתי ככה, הגוף שלי פשוט מתוכנת לעבודה קשה. אם הוא יודע שהוא צריך לעבוד, כמו עכשיו או בצבא - הוא מצליח לתפקד, אבל על השנייה שאני יוצאת ממקום העבודה - המצב מחמיר קשות. פשוט קטע מוזר.

אבל הכי מוזר היו הידיים שלי - אני לא בטוחה אם זה היה יובש או אלרגיה, אבל זה היה נורא. קיסקי צחקה שאני הופכת ללטאה או משהו. העור שעל גב היד היה פצוע ויבש כמו נייר, ונראה לעיתים אדום ונפוח... בהתחלה חיכיתי שזה יעבור, אבל זה לא עבר, אז התחלתי למרוח קרמים, אחד שאני קניתי ואחד בהמלצת הרופא משפחה כחיזוק לקרם שאני בחרתי (וזה עוד עם שנאתי הרבה לדברים שצריך למרוח על העור), וזה עזר. הידיים שלי נראות נורמאלי עכשיו סוף סוף...

בכל מקרה, זה היה דיי מבאס. לא בולדר ולא סקס?? אבל הסתדרתי. ככה זה להיות מבוגר - לאף אחד לא באמת אכפת שאתה חולה, כולל לעצמך, אלא אם יש לך חום ואז חשוב שתישאר בבית בשביל לא להדביק אף אחד. היגיון שכזה.

ולקצת נחמד. דבר ראשון, זה:

האמת שגם זה קצת עצוב, כי אני באמת אוהבת אותה. באמת באמת. אני כל כך רוצה שזה יעבוד... אבל כל עניין הסקס מדאיג אותי. אני לא יודעת אם זו אשמתה או אשמתי אבל עד שאני לא אפתור את העניין זה יעיק עליי... מה גם שכפי שאפשר לראות, בעקבות העיסוקים שלי ושלה בחיים, אנחנו ממש בקושי מתראות, במיוחד ביחידות... ועל כן חוסר הסקס. אולי אני צריכה להתחיל לישון אצלה יותר שוב... לעזאזל עם זה...

אוקי יו, בואי ננסה שוב.

אני כותבת קצת יותר, זה נחמד. בעיקר קטעים ביוגרפים שכתובים יפה, אבל זו התחלה. זה בשילוב עם הניסיון שלי לכתוב על דברים שמחים שקורים לי, יצר את זה:

עלילות המוח החצי ישן

- אני יושבת עם אמי ואחי לארוחת ערב קלה. אמא מדברת על ענייני מזג אוויר.

אמא: "אז אומרים שאולי בסופ"ש תתחיל סופה סוערת עוד יותר, ש... ו... שלג בכל הארץ... גשם..."

כשלפתע אני מביטה באח שלי במבע רציני ביותר וצועקת "Look at my eyebrows! LOOK AT THEM!!!"

ראוי לציין ששניהם היו מופתעים כהוגן, ושאמא שלי נעלבה שאני לא מקשיבה לה. כמו כן ראוי לציין שסידרתי גבות באותו יותר אצל קוסמטיקאית, וזו הייתה פעם ראשונה מזה הרבה זמן שסידרו וניקו לי אותן לחלוטין, אז רק רציתי להשוויץ בפני עוד מישהו חוץ מאמא שלי.

-אחותי עם ידיד שאני מכירה מילדות ולא ראיתי הרבה זמן בחדר שלה. אני מבחינה בו.

אני מנפנפת לשלום. הוא לא שם לב. אני מסתובבת להביט במשהו שחשבתי שנמצא מאחוריי אבל אין שם כלום, ואני תוהה על כלום המשונה הזה בעוד אחותי אומרת לאותו ידיד שנפנפתי לו.

ידיד: "היי!"

אני: מסתובבת בהפתעה "היי."

ידיד: "מה קורה?"

אני: "יש לך זקן."

ידיד: "אההה... כן." וממשיך לומר איזה משהו כנראה מצחיק לגבי העניין, כי אחותי צוחקת, אבל המוח שלי לא מצליח לקלוט מה הוא אומר. אז אני מחייכת בנימוס ואומרת "האמת שאני בדרך למיטה, אז ביי ביי." והולכת, מותירה את שניהם בהלם.

כחלק מהתארגנותי לשינה אני מחפשת שרותים פנויים לפיפי של לפני שינה. כל השירותים תפוסים. אני ניגשת לאופציה האחרונה ומגלה שם חברת ילדות אחרת, עסוקה בלשטוף ידיים.

אני: "למה כל השירותים תפוסים???" בטון מעט תקיף אך בעיקר מבולבל, ראוי לציין.

הידידה הופתעה כהוגן, והסתובבה בבהלה "הו! היי יו!"

אני הייתי מובכת מהצעקה הזה, והתנצלתי עמוקות, תוך הסברת מצבי החצי-ישן והצורך העז שלי להשתין. נראה שהיא קיבלה את זה בהבנה.

וזהו! עדכונים נוספים בקרוב אני מקווה.

אה רגע לפני זה. שוב הניסיון שלי לפעילות אינטרקטיבית אתכם כשל! שוב ענה על השאלה אדם רנדומלי, ולא ביקש כלום בתמורה! קיצר אתם קקות ותפגינו שיתוף פעולה.

ועכשיו באמת זהו. בי בי.

עריכה: נזכרתי בעוד שני דברים שעשו לי קצת שמח.

האחד הוא שהיום הייתי בבר מצווה של בן דוד מהצד של אמא. אחרי הבר מצווה הלכנו לארוחה אצל הדודה, אמא שלו. הדודות החליטו ממש להחמיא לי פתאום. "ואו איזה יפה השיער שלך!", או "וראיתי שסידרת גבות! נראה ממש טוב! (הדודה שאצלה התארחנו, שיש לה בין הרבה כישורים אחרים הכשרת קוסמטיקאית, אז היא תמיד שמה לב לשטויות האלה)", או "איזה יפה התלבשת היום! מאיפה המכנס? והסוודר ממש מהמם!" שזה קצת עצבן אותי, כי יש לי סטייל דיי טוב. זה שאני לא אוהבת ללבוש בגדים נשיים ואיפור לא אומר שאני לא מעריכה אותם, אז אל תתפלאו אם פתאום יש לי סטייל. כך או כך קיבלתי הרבה מחמאות ולא כל כך ידעתי מה לעשות איתן >.> אני ממש גרועה במחמאות. אבל זה עדיין נחמד אני משערת.

והדבר השני - ישר אחרי שחזרתי לעיר מהבר מצווה רצתי לקיסקי. ביליתי בביתה זמן נעים, אך לצערי שוב קצר מדי כי היא עובדת היום. היה ממש כיף, אבל הפעם לא שכבנו כי שתינו היינו מנומנמות ומלאות מדי אחרי האוכל, אז הייתה הסכמה הדדית בעניין. כן דיברתי איתה על הנושא, ושזה מדאיג אותי, והיא אמרה שפשוט לא יוצא לנו לאחרונה ושאנחנו נעבוד על זה וננסה להבין מה הבעיה, ואפילו נגדיר לנו מעיין זמן שיוקדש לסקס, שנראה לי טיפשי אבל אולי זה מה שנחוץ.

אני סוטה מהנושא. בכל מקרה לצערי הגיע זמני ללכת. בעוד אני מסיימת ללבוש את השכבות האחרונות והיא יוצאת בנמנום חסר מכנסיים מהמיטה, אני שואלת אותה "תגידי... את עדיין אוהבת את הישבן שלי נכון? הוא לא השמין או משהו."

"ברור! למה לא?"

"כי בזמן האחרון לא נגעת בו הרבה... אז דאגתי."

אז קיבלתי כמה מישושים חביבים. מה לעשות, אני אוהבת למשש ולהתמשמש, אדם מגוון שכמותי, ולמזלי גם היא כזו. איזה זיווג.