"נו...מה עם הבן שלך?"
"כלום...מעולם לא הוציא מילה..."
"אתה יודע... אולי אתה פשוט צריך להשלים עם זה."
"..מה?"
"כן. יכול להיות שהתפקיד שלך בתור אבא זה פשוט לקבל את העובדה שהילד שלך לא רוצה לדבר."
ציטוט מהסדרה "Touch"
לעיתים קרובות, מאד, קשה לנו לקבל דברים באחרים, ובעיקר בעצמנו, רק כי הם לא תואמים לדפוס ההתנהגות המקובל.
לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם טסורו על נושא תחושת ההיבדלות בקרב אנשים שמתנהגים שונה מהמקובל. איך הגענו דווקא לנושא זה? בעקבות הזכרות בדבר שקרה בקורס המאבחנות הפסיכוטכניות בו הייתי.
דרוש הסבר. הקורס אורכו כ5 חודש (בזמני זה היה רק 4 וחצי), וברובו אנו מתאמנים על "תורת הראיון" של תפקידנו. חלק נכבד מאימונים אלו היה לחלק אותנו לקבוצות, לתת למישהי אחת לראיין חייל רנדומלי (לכאורה) שאספו בשבילנו, בעוד כל השאר צופות בראיון, ולאחר מכן לערוך משוב קבוצתי על מה שהיה.
הדבר בו נזכרתי, ושעליו סיפרתי לטסורו, היה מרואיין אחד, שמגיל מאד צעיר הבין שהוא שונה מכולם, או לפחות מבני גילו. עניינו אותו דברים אחרים, והוא היה חכם יותר, אנטיליגנטי יותר (וזה לא אותו הדבר). בעקבות השוני הנ"ל חבריו לספסל הלימודים נהגו לרדת עליו לעיתים קרובות. בשלב מסוים הילד החל ללכת לפסיכולוגית, מסיבות רבות ומגוונות, אבל אחת מהן הייתה השאלה שטרדה אותו תמיד-"למה זה ככה?"
עכשיו, המראיינת ה"חביבה" והנורמטיבית פירשה את שאלתו כ"למה הוא לא יכול להיות כמו כולם", ובחורנו ניענע בראשו והסביר לה שהוא מעולם לא רצה להיות כמו כולם, ממש לא. היה לו נוח עם עצמו והוא ידע כי הוא חכם מהאחרים ולא הצליח להבין את ההתנהגות המטופשת של סובביו. לא, תהייתו הייתה, בעצם, למה המצב הקיים הוא דווקא זה? כלומר, מה הדבר שהפך אותו, דווקא אותו, להיות היחיד השונה מבין קבוצה כה גדולה של אנשים רגילים?
אני זוכרת את זעמי הרב כאשר במשוב אותה המראיינת התעקשה לא להבין את כוונתו, ודבקה בפרשנותה הראשונית- שהוא פשוט רוצה להיות כמו כולם. היא לא הצליחה להבין איך אדם לא יכול לרצות להשתנות, אבל בד ובד כן תוהה בעצב על המצב הקיים. ובכלל, היא לא הצליחה להבין למה שמישהו ירצה בכלל להיות שונה מהנורמה? לא משנה כמה נסיתי להסביר לה את העניין, היא פשוט לא הצליחה להבין.
האמת, גם טסורו לא הצליחה להבין, אבל דבר אחר לגמרי- את משמעות השאלה. הרי התשובה לשאלה היא פשוטה: "למה?-ככה!". לנסות להבין את אותן הדקויות, גנטיות, חינוכיות ונפשיות שהופכות אדם למה שהוא, יהיה מעשה טירוף, שרק יגרום לאותו האדם לאבד את שפיותו.
וזה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה של קטע זה- למה כל כך קשה לנו להשלים עם הקיים?
נכון, לעיתים הקיים זה לא הנורמה העולמית, אז מה?
הסיבה היא פשוטה- כי אי אפשר להימנע מכך. אותו הפידבק השלילי, הסביבה שלא מוכנה לקבל, לא לגמרי, ימשיך לרדוף את אותו האדם יוצא הדופן למשך כל חייו, כל עוד הוא יישאר יוצא דופן.
למה, למשל, אם מישהו בן 20 ועדיין בתול- זה חריג? הרי לכל אחד יש את הקצב המתאים לו, במיוחד בעניין הבשלות המינית, אז למה להפוך את העובדה שאותו האדם עשה בשכל ולא התחיל לפמפם מגיל 16- לחולשה? למושא ללעג?
וזוהי רק דוגמא פרטנית. אם זה היה רק העניין הזה, אז יכול להיות שהשאלה לא הייתה רודפת את אותו האדם לכל חייו, כי זה דבר שמתאזן עם הזמן. אך מה קורה אם מדובר בסגנון חיים השונה לגמרי מזה של הסביבה?
זה, בעצם, מה שיגרום לאדם לשאול את השאלה הזו לכל ימי חייו- כי אותן תגובות שליליות שדיברנו עליהם ילוו אותו
לכל
ימי
חייו.
ולאותו האדם מאד קשה. כי הוא החכם יותר! הוא נוהג בהיגיון! למה העובדה שבן-אדם לא יוצא למועדונים הומי אדם ומלאים ביותר מדי רעש ומגע, שהוא לא שותה עד עילפון ושוכח למחרת מה קרה באותו הלילה, שהוא לא מזיין על ימין ועל שמאל, מחליף בנות כמו תחתונים ופוזיציות כמו בנות, זה דבר רע בעיני החברה, ויותר גרוע- בעיני עצמו?
זהו בעצם מעגל אין סופי. השוני- הוא קיים. תמיד היה ותמיד יהיה, אך בגלל שהחברה מחנכת אותנו לשאוף לנורמה, אנו עושים זאת מגיל קטן, עד הרגע שבו אנו מבינים שלמרות כל תיכנונינו, זה לא יקרה, כי אנו פשוט לא מתאים לשבלונה הזו.
וזה הרגע שבו אנו מתחילים לשנוא את עצמנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: