המסע למציאת העצמי

החלטתי לנצל את שני ימי החופש שנתנו לנו להשלמת כל מיני סידורים ועבודות שדחיתי מתחילת הסמסטר.

קודם כל הלכתי להוציא דרכון, ואז בדיוק כמו בארץ, משרד הדרכונים האמריקאי היה סגור לרגל החג (יום קולומבוס.. וואט דה פאק)..

אחרי זה הלכתי למסעדה קוריאנית לאכול צהריים (מנסה להכין את עצמי לחיי העתידיים..) ובסופו של דבר הגעתי לבית קפה האהוב עלי בכדי ללמוד..

אחרי איזה שעה הגיעה איזו גברת עם הבן שלה  (בערך בן 5) והתיישבה לידי.. היא הייתה ממש מוזרה.. דיברה איתו רוסית וכל פעם הכניסה מילים באנגלית במקומות לא קשורים.. גם כל פעם היא ניסתה לצלם אותו וצעקה עליו שיחייך.. בקיצור אמא טאליבן.. אחרי זה היא ביקשה ממני שאני אשים עין על השולחן שלהם בזמן שהיא לקחה אותו לשירותים.. בא המנקה לאסוף את הדברים, אז אמרתי לו שהם עדין פה אבל הוא בכל זאת אסף את הכוסות קפה והשאיר את בקבוק המים שלהם על השולחן אז הנחתי שכנראה הם סיימו את הקפה.. אחרי איזה 10 דקות היא הופיעה שוב.. התחילה להתבאס על זה שלקחו לה את הקפה, אמרה לי תודה כאילו היא באה להקיא עלי עוד שניה.. הבן שלה שאל אותה איפה הקפה אז היא אמרה לו ברוסית:"לקחו לנו אותו כי יש אנשים חולירות בעולם הזה", החלטתי להתעלם.. ואז היא אספה את חפציה, שוב זרקה לי תודה ואז סיננה  לעברי "פיזדה" מבין שיניה (שזה משהו כמו כוס ברוסית, ומילה ממש ממש גסה).. הייתי כל כך בהלם מזה שהיא אמרה את זה ועוד בפני הבן שלה, ואז עד שהגבתי לה ברוסית "ספסיבו" (תודה), היא כבר הסתלקה ולא שמעה אותי...

גועל נפש.  וזה עוד אחרי ששמרתי לה על המים....