המסע למציאת העצמי

סופ"ש קשה עבר על כוחותינו

השתתפתי בסדנה של שלושה ימים על דינמיקה קבוצתית. תהליך מאוד מעניין אך גם מאוד קשה נפשית. אתה יושב בקבוצה של 12 איש ומדבר על איך זה מרגיש להיות קבוצה, למרות שחצי מהאנשים מעולם לא פגשת עד אותו היום. חצי מזמן אתה בקבוצה וחצי מהזמן אתה צופה בקבוצה אחרת עוברת את אותו התהליך. למדתי המון על אחרים ועל עצמי.

למשל, איך אנחנו מביעים רגשות, חלקנו דרך כעס, חלקנו דרך בכי, חלקנו דרך שתיקה והדחקה.

לפעמים בזה שאתה שואל שאלות, אתה לא עוזר לאחר להביע את עצמו, אך רק גורם לו לבלבול ולחץ בכדי איכשהו לספק את הצורך האישי שלך לבידור דרך האינפורמציה הזו.

ההבדל בין סימפטיה ואמפטיה, חמלה והזדהות.. למה אני רואה מישהו בוכה ויכולה להשתתף בצערו, אבל לא מרגישה את הצורך לבכות איתו אך מישהו אחר מוצא כאב פנימי בבכי הזה ומתחיל לבכות גם.

כעס שמכוון כלפי יכול להיות בכלל לא קשור אלי אלא פשוט אני הבנאדם המשמש כמראה לכעס לגבי משהו אחר לגמרי

גברים מרגישים אשמה כשהם בוכים אבל גם כשהם לא בוכים

משהו שנראה לנו השפלה לא נחוצה בפני אחרים, יכול להיות חוויה משחררת עבור האדם בסיטואציה המסויימת

גם מישהו שחושב שהוא הכי חברותי ונחמד בעולם יכול לגרום לאי נוחות בגלל שזה לפעמים מרגיש כהתנשאות

כדי שאנשים ירגישו קירבה אליך ואמון בך, זה לא מספיק להראות להם שאתה מקשיב להם, צריך לתת גם חלק מעצמך, להראות שאתה גם פגיע במידה מסויימת, לפעמים זה מתבטא בסיפור על ארוע קשה בחייך, לפעמים בפחד מסויים, לפעמים בסתם הסבר למה אתה כפי שאתה.

בקיצור הסתיים הסופש בסערה נפשית דיי גדולה ומאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב. אתמול חזרתי ורק רציתי לשכב כמו תינוק קטן במיטה עם חיבוק גדול סביבי.. ואז חלמתי חלום על מישהו שאני מנסה לשכוח ובחלום שוב היינו יחד והוא היה זה שחיבק אותי.. התעוררתי בבוקר ורק שהייתי במקלחת פתאום נזכרתי בחלום ונכנסתי קצת לדיכאון.