המממ אהבתי את הנושא החם הפעם. אבל אני באמת צריכה לחשוב על זה. סודות קטנים?
סוד רומנטי: הפעם הראשונה ששברו לי את הלב הייתה בכיתה ה'. הייתי במחנה קיץ והיתי ידידה טובה של אחד הבנים. לקראת סוף המחנה הוא הציע לי חברות (כיתה ה' וזה), ואני זוכרת ששיחקנו כדורגל או משהו כזה, ואמרתי לו שהוא לא באמת אוהב אותי. הוא אמר שכן. אני לא הסכמתי להיות חברה שלו למרות שדי חיבבתי אותו, כנראה מנגנון הגנה עצמית או סתם עקשנות. שבועיים לאחר מכן חזרתי למחנה הקיץ למחזור נוסף, הוא לא, אבל גיליתי שם שהוא הציע חברות לילדה אחרת שהייתה איתנו במחנה. זה קצת שבר את הלב הקטן שלי אז. אני חושבת התגברתי על זה מאז :)
סוד מוזיקלי- לא רציתי ללמוד לנגן על אף כלי כי כל החברים שלי בערך מוזיקאים, ורציתי להיות מיוחדת. סיבה מטומטמת. בכל זאת למדתי קצת פסנתר וקסילופון. טוב, בכיתה ב'. בכל זאת.
סוד ילדותי: הייתי ישנה עם אור קטן בחדר בערך עד כיתה ח'. תמיד לא אהבתי את החושך, כי זה דבר נורא מסתורי. עד היום אם יש חושך במרתף אני אא משם כמה שיותר מהר. סתם כי זה קטע כזה.
סוד מביך: הייתי מביימת בראש ראיונות שלי לעיתון כשהייתי קטנה. נגיד, במקלחת, הייתי סתם מדמיינת איך אני אענה לכל מיני שאלות על החיים שלי. אף פעם לא ידעתי למה אני מפורסמת, זו פשוט הייתה עובדה מוגמרת, וכנראה שנהניתי מהמצב :)
סוד אנונימי: זה נהיה קשה לחשוב על סודות. טוב, הבלוג הזה אני מניחה. יש לי שתי חברות שיודעות שיש לי אותו, אבל הן לא יודעות איך קוראים לו או איך להגיע אליו. הן גם לא ממש בכיוון של לנסות, כי זה סתם משהו שיש, לא מכיל סודות גדולים מדי. כל השאר לא יודעים עליו. למרות שאני חושדת שהאחים שלי יודעים, כי לא ממש התאמצתי להסתיר את זה מהם. וכשאח שלי הציע out of the blue לסדר לי לכתוב באיזה אתר שהקימו חברים שלו, זה קצת הגביר את החשדות.
סוד מוזיקלי 2: אוי הנה סוד טוב! הדיסק הראשון שאי פעם קניתי היה של אבריל לאבינג. הדיסק השני שאי פעם קניתי היה של אבריל לאבינג. הדיסק השלישי שאי פעם... טוב אני אעצור את זה עכשיו. אבל זה נמשך לארבעה דיסקים. אז כן, האהבה המוזיקלית שלי התחילה, למרבה הפלא, מאבריל לאבינג. הייתי מדפיסה מהמחשב היחיד שהיה בבית באותה תקופה את המילים של השירים האהובים עליי, ושמה בתוך השולחן שהיה לי, כזה שנפתח עם מקום לאחסון (משהו כזה). כן, זה היה ממש-ממש מזמן. והייתי פשוט שרה את השירים להנאתי. זאת עד שהטעם המוזיקלי שלי השתנה קצת. המון.
סוד חמוד: כשהייתי ילדה תמיד דאגתי לגבי מה שאני אעשה כשאני אהיה גדולה, ולא ממש היה לי כיוון. פעם שאלתי חברה טובה שלי דאז, והיא אמרה שהיא רוצה להיות גננת. היא הייתה נורא חכמה ומוצלחת, ומאז הייתי אומרת שאני רוצה להיות גננת. אגב, ברגעי תסכול, שהרגשתי בהם לא מוצלחת בעליל, ולא הצלחתי לחשוב על שום עבודה שאני אוכל לעסוק בה כשאהיה גדולה, הייתי נרגעת ואומרת לעצמי "טוב נו, אני פשוט אלך לתחרות מלכת היופי והכל יהיה בסדר". חחחחחחחחח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
