Purple tear

אני מודה , יש לי בעיה..

עם כל הלחץ,העצב,הבדידות,והכאב שאני מרגישה ,

זה מובן ,

זה אחד מהדברים שלא רציתי שיקרו אבל קרו לבד..

וזה הפך "מפעם ב.." , לכל יום ..

ואם רק הייתי יכולה.. 

הייתי נותנת הכל כדי להרגיש שמחה כמו שאני שמחה שאני שותה.

שאני מרגישה לבד,שאני עצובה, ושאני כועסת,

הכל מוביל אותי אל השתייה.

והבקבוק שמוחבא מעל הארון כבר מתחיל להתרוקן ..

ויום אחרי יום , אני מוזגת עוד ועוד לאותה כוס פלסטיק.

מקווה שאולי זה מה שיתקן את איך שאני מרגישה ..

וכל מה שאני רוצה זה חיבוק, שמישהו יקשיב לי 

שיבינו שאני לא בסדר

שאני לא מרגישה טוב, שאני מדוכאת,

שאני מרגישה ריקה, חסרת משמעות..

שמישהו יתייחס אלי , 

ואפילו שיצעק עלי , העיקר שאני ידע שלמישהו איכפת ממני.

שאני מרגישה לא רצויה,

עצובה . ובעיקר חסרת חיים.

ומי שכבר שם לב לזה [כן לא מפתיע שזה אורי]

רק קורא לי "אלכוהוליסטית"

ולא ממש איכפת לו למה אני עושה את זה ..

הוא לא מנסה לעזור לי להפסיק.

ואז אני נהיית מדוכאת יותר ,

וממשיכה לשתות ,

אני כבר לא מזמינה אף אחד "שיבוא לחגוג איתי"

עכשיו זה רק אני והיא.

אני והדמות הזו ,

זאת שאחרי כוס אחת של וודקה ,

מסתכלת עלי במראה , 

זאת עם הכוס הריקה והדמעות הזולגות מעינייה..

מראה לי לאן הגעתי .

ואני מדליקה MTV מנסה לשחק את עצמי כאילו שאני חוגגת .

אבל גם בשיר הכי שמח , והכי קיצבי ,

אני מוצאת את עצמי יושבת על הריצפה בחדר ובוכה..

בוכה על זה שרע לי, על זה ששום דבר בחיי לא מסתדדר.

שאין לי מטרה ,

שגם כל מה שרציתי להשיג כבר לא משמעותי בשבילי.

ואז מגיעים ימים כמו היום,

שאני מנסה להתקשר לכולם, מנסה לעשות הכל 

רק כדי לא לברוח אליה,

אל הבחורה הבוכה הזאת במראה .

וכרגיל ללא שום הצלחה..

למרות כל הניסיונות שלי "לבלות" עם מי שנקראים "החברים שלי"

אין לי עם מי להיות.

ושוב אני מרגישה בודדה.

ושוב הדניאלי שמסתכלת עלי במראה בוכה .

וכל האיפור שהיא שמה כדי לנסות להסתיר את העצב, כדי להרגיש טוב עם עצמה,כדי להרגיש יפה..

נימרח לו , ורואים אותה , 

בחורה עצובה , בוכה, עם פרצוף שחור ומרוח מהאיפור,

יושבת לה לבד בחדר,

מסתכלת על המראה ובוכה,

בוכה , בוכה ושותה ..

וכל פעם , בתיקווה שאולי הפיתרון לבעיותיה נמצא בתחתית בקבוק הוודקה .

היא חוזרת לשתות, אבל את התשובות היא אף פעם לא מוצאת .

כן , אפילו שאני יודעת שזה לא יעזור , זה כבר לא איכפת לי כמה זה מזיק.

אני הייתי נותנת הכל בשביל להיות שמחה כמו שאני שמחה לכמה רגעים , בזכות הטיפה המרה..

הטיפה המרה הזאת , זאת שמובילה אל הדימעה המרה..

LOVE,

DANIELLE