אתמול, אחרי ישיבה עם חברים
שממזמן הרגשתי מנותקת מהם המציאות סוף סוף נכנסה בי
עשו לי שיחת התערבות
הם אמרו לי איך שהם עצובים לראות את מה שנהיה ממני
אחרי 3 חודשים , שניתקנו קשר
הם לא רואים את אותה דניאלי שהם הכירו
אחרי צעקות והרבה דמעות ואחרי שסוף סוף הגעתי להבנה שאני פשוט מזיקה לעצמי
שכל מה שאני רוצה , זה להתחיל מחדש..
להיוולד מחדש, למציאות אחרת
כי אפילו לפני שידעתי לדבר החיים דפקו אותי
נולדתי למשפחה מפורקת, לאימא קרה
ולאבא אגואיסט
נולדתי למציאות של ריבים,משטרות,בתי חולים,
בתי משפט,מכות הכל !
וכל זה רק כי נולדתי
שום דבר לא היה באשמתי
אבל כל הזמן עמדתי מחדש לסבל הזה
וכל מה שרציתי זה חיבוק,
לדעת שיש מי שאוהב אותי בלי לשפוט אותי
לדעת שיש לי כתף לבכות עליה
אבל לא הייתה לי
ולא קיבלתי חיבוק
ואחרי שהתוודתי בפניהם שאני מרגישה חרא
שאני בורחת לאלכוהול , שאני בורחת מהמציאות
שאני לא מרגישה שמחה
שאני רוצה עזרה אבל אין לי מאיפה
ושאני מתחרטת על דברים שעשיתי
שאני מתחרטת על זה שאני שותה כדי להרגיש לכמה דקות שמחה
שאני מתחרטת על זה שהרסתי את עצמי
על זה ששמחתי על בנאדם כמו ילדה תמימה וכל מה שאני מרגישה
זה חרא אחד גדול!
שנימאס לי להרגיש ככה !
שאני רוצה חיבוק ...
שאפילו אחרי שאיימתי לאימא שלי שאני יתאבד היא עדיין לא עשתה עם זה כלום
שאני מרגישה נטל על העולם
ושבעיקר אני לא מבינה למה כל זה מגיע לי?!!
ואיך לעזאזל אני אמורה להיות נורמלית עם כל העבר הזה ?!!
קשה לי להאמין שיש מישהו בעולם שאוהב אותי
אני לא יודעת לקבל אהבה
וגם שאני כבר נותנת אהבה למישהו הוא בא ושובר לי את הלב ומרסק לי אותו
אז איך אני אמורה להרגיש טוב ?!
ושאני בעיקר, עצובה,מדוכאת, ומרגישה רע
והם , יותר נכון הוא,
מי שהיה החבר הכי טוב שלי, עם כל הכעס שהיה לו אלי
פשוט נמס שהוא ראה אותי בוכה
שהוא גילה שאפילו עליו אני כבר לא סומכת
ושאני לא מרגישה בנוח לבוא ולספר לו איך שאני מרגישה
ופתאום הבנתי שכל הזמן היה לי אותו
אבל העדפתי שלא לבוא
אני יודעת , אני מתוסבכת
יש בי הרבה פחדים
ועשיתי ואני עוד עושה דברים שבסופו של דבר רק פוגעים בי
אבל מתישהו אני יטפל בעצמי
מתישהו אני ירגיש טוב
מתישהו , אני ירגיש ראויה לאהבה
ומתישהו, גם לי יהיה טוב
רק שכבר מתחיל להימאס לי לחכות למתישהו הזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart