היום התעוררתי , וראיתי את התאריך , 5-8
וישר למרות הכל , זכרתי שיש לך היום יום הולדת אבא.
מזל טוב, אתה בן 42
גם אם לא הייתי כל כך כועסת עלייך ,
לא הייתי מסוגלת להתקשר לאחל לך איחולים
אנחנו כל כך מנותקים , שאני לא יודעת את המספר שלך,
בקושי זוכרת איפה אתה גר, אם עדיין גר שם בכלל
אני,הבת היחידה שלך ,
ואני לא בקשר איתך
ולא מחפשת את הקשר הזה..
לקח לי הרבה שנים אבל הבנתי כמה נזק אתה עושה לי
ולא, אני לעולם לא יסלח לך על זה
על זה שדפקת לי את הילדות, על זה שהולדתם אותי לחיים מלאי רוע
וכל זה יכולתם למנוע ע"י הפלה קטנה
אף פעם לא חשבת עלי , תמיד היית ותמיד תישאר אגואיסט
העברת אותי 80 מדורי גיהינום , היית צועק עלי ומקלל אותי בטלפון
היית נהנה לשמוע אותי בוכה בגללך ,
הטלפון , הייתה הדרך היחידה שלך להתעלל בי,
היית מנסה לחנך אותי דרכו,להגיד לי כמה שאני מטומטמת
ולהתייחס אליי כמו ילדה בת 3
אף פעם לא התחשבת ברצונות שלי , תמיד רק אתה ואתה ואתה
כן אבא, עוד חודש יש לי יום הולדת 17
ואני כבר בכיתה י"ב
ואני בטוחה שאתה יודע את זה,
הרי יש לך רק ילדה אחת, אני
אבל לך לא איכפת , אתה בשלך
וזה לא יהיה היום הולדת הראשון שלי שאתה הולך לפספס
האמת זה יהיה הרביעי, והכל בגלל האגו הנפוח שלך
בגלל הריבים האלה, אתה בחרת שלא לתקשר איתי,
ולא לאחל לי כלום ליום הולדת שלי
אז ככה גם אני ,
אני לא מתקשרת אלייך , גם אם הייתי יודעת את המספר
ואתה יודע אבא, עוד שנה אני מתגייסת ,
כן , ואני מאוד רוצה להגיע לחיל האוויר,
ואתה יודע , למרות כל האיומים שלך שאתה לא מרשה לי ללמוד נהיגה,
הינה בבקשה אני כבר לומדת שיעור 6 מחר
אף פעם לא התנהגת כמו אבא,
אני זוכרת את הימים האלה שעוד היית בא
פעם בחודש ביום שבת והיינו נוסעים לאנשהו
תמיד שנאתי את הימים האלה, אחרי מה שלא היינו עושים
תמיד היית מחשב לי בקול רם מול הפרצוף כמה כסף הוצאת עלי
כל כך שנאתי את זה!!!
הכל אצלך היה כסף כסף כסף,
אבל מעניין שאף פעם לא היה לך כסף כדי להביא לי ,
כדי לדאוג לי , תמיד היית בחובות ,
תמיד חייב למוסך,ולביטוח, ולשוק האפור
אבל אף פעם לא לבת היחידה שלך!
אף פעם לא שילמת לי לא לבצפר,
ולא לחוג וכשלאימא כבר לא היה כסף אז הייתי צריכה לוותר על המותרות
אז לא היו לי חוגים,
ולא הייתי נוסעת בחופשים לחו"ל או לחופשה כי לאימא לא היה כסף
ושנתקעתי בלי בגדים ,
אימא תמיד הייתה צריכה ללכת ולבקש מסבא וסבתא שיקנו לי כי לה לא היה
וכל זה זה רק על קצה המזלג,
אני כל כך כועסת עליך אבא ששנים של טיפול זה רק מה שיוכל לפתור את זה
אתה לא תהיה במסיבת סיום שלי שסיימתי 12 שנות לימוד
אתה לא תלווה אותי לבקו"ם , ולא תהיה שם שאני יסיים טירונות,
אתה לא תהיה שם במסיבת שיחרור שלי
ואתה לא תהיה שם ביום שאני יסיים ללמוד באוניברסיטה ,
ולא תהיה שם בחתונה שלי
אתה לא תהיה שם בשום צעד בחיים שלי
וכל מה שכואב לי זה שזה אף פעם לא היה באשמתי אני יודעת את זה
אבל תמיד השתמשת בי בתור השעיר לעזאזל שלך ,
והאשמת אותי בכל הבעיות שלך ,
אבל רק תזכור דבר אחד,
שאתה היית מובטל בלי עבודה ובלי אוכל ובלי שקל על התחת ובלי אף אחד שידאג לך
אני זאת שהציעה [שהייתי בת 14 ] ללכת ולקנות לך אוכל,
במעט כסף שהיה לי , ולבוא עד אלייך ולבשל לך
ולא משנה מה הצעתי ומה עשיתי , כל עוד לא היה לי כסף בשביל להביא לך ,
לא הייתי שווה בעינייך כלום
ועכשיו אני בוכה אבא, בוכה על האבא שאין לי
ובוכה , כי אין מה לעשות בעיניין הזה ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Purple Heart