Purple tear

כבר כמעט שבועיים שלא ביקרתי פה ,

וזה לא שאין לי זמן או מה לכתוב ,

ההפך, 

יש מלא!

החל מהמצעד שביקרתי , ועד ההכנות לנשף ותמונות מהאפטר והמצעד ומהים ועם החבר הישן-חדש , ובחשיפת מצבה של סבתא שהייתה היום..

פשוט לאט לאט מרגיש לי שאין לי בשביל מה ..

המקום הזה היה הפסיכולוג-עובדת סוציאלית שלי ...

המקום שיכולתי לשתף אפילו אחרי שאיבדתי אמון בבני אדם ...

ועכשיו ?

הכל הכל בבטן !

שום דבר לא יוצא יותר !

למה ?

כי יש לחיים שלי נטייה להיות חרא ברגע שאני מתחילה להתלהב ממשהו !

וזה לא אמונה טפלה או עין הרע או בולשיט כזה או אחר...

פשוט מכירה את עצמי ואת הדרך שבה החיים שלי הולכים ..

דבר אחר אני יגיד ,

אני לא עוזבת את המקום הזה . 

אני פשוט מפחדת להרוס לעצמי את הטיפת טוב הזה שכבר סוף סוף קורה לי...

כל אסמס , כל שניה שאני עוד משאירה אותו ער בלילה , 

כל ״מוואה״ וכל לב אדום ,

כל ״מאמי״ , וכל ״בייב״

כל ״מאמי את מושלמת״, וכל ״מאמי אני מתגעגע/ת״

כל אלה , כל אלה מעלים לי חיוך ענקי על הפרצוף...

אני לאט לאט מתפתה להרגיש שוב את מה שלפני שנה היה הרגש הכי ענק שהיה לי .

לפני חודשיים וחצי היה אמור להיות לנו שנה ...

והפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה בפורים,

ומאז , צבעתי (הבהרתי) את השיער , רזיתי 8 קילו ... ופיתחתי אישיות יותר מתוקה וחמודה.

אז אני סופרת את הימים והשעות עד שאני יוכל לחבק אותו שוב ..

אני כל כך מתרגשת ...

כל כך מפחדת...

כל כך רוצה כבר שזה יבוא ומצד שני כל כך רוצה לחכות ...

טוב בנתיים נתפנק במחשבה על מה אני הולכת ללבוש ועל איזה עקבים ועל כמה שאני יהיה יפיפייה ..

ושולחת מלא מלא XOXO ...

הם כבר יגיעו לבד למי שהם מיועדים