יצא לי בכמה זמן האחרון לחשוב על לעשות משהו קיצוני .
משהו שהוא הכי לא אני ,
קצת כדי לשבור את השיגרה ולצאת מהלחץ הענק הזה שנופל עליי בימים אלה 
ואז התחלתי לחשוב...
בכללי , איך הייתי מתארת את עצמי ?
אז ככה: שמחה ,חייכנית,מאושרת(???) , מצחיקה,צוחקת, לפעמים נותנת מלא אהבה ואם צריך אז גם מלא שנאה .
ואה כן , מנוגמיסטית ...
אני אוהבת להיות במערכת יחסים עם מישהו .
אף פעם לא חשבתי אפילו על משהו כמו ללכת לבגוד
או להכיר מישהו לכמה דקות ואז לפגוש אותו בשירותים...
כזאת אני , ילדה טובה כזאת 
ואז , באה אליי ההצעה הבאה :
מישהו ,שאני לא הכי מכירה..בערך בגיל שלי טיפה קטן יותר , מציע לי לבוא אליו בשישי (מציע...יותר מתחנן)
״ושנכיר לעומק״...
עכשיו ברור שבהתחלה ביטלתי כל מילה במה שהוא הציע , גם כי הייתי במשהו עם מישהו ..
וגם כי זה הדבר הכי רחוק ממני שקיים .
אבל עכשיו שזה נגמר,
אני מתחילה לחשוב ....
אולי אני ילך על זה ?
כאילו ברור שאני יכיר אותו קצת יותר טוב ויפגש איתו פעם לפני ..אבל כמה רע זה כבר יכול להיות ?
כאילו בנתיים הייתי רק עם מישהו אחד ,
וקצת מסקרן אותי איך זה עם מישהו אחר ...(שמסתבר שיש לו את אותם פטישים !! יואו איך אני מוצאת אותם ?!?!)
אזזזז...
סטוץ ? או לא ?