שתיתי היום שני שלוקים של היין.. בסביבות העשרים ומשהו אחוז אלכוהול
ובבית מצאתי את האלכוהול של אבא
הריח העז הזה, המגעיל הזה, שאומר לך לא. אל תנסי אותי
ריח מנטה שאני שונאת
לקחתי את השלוק הכי גדול שאני יכולה
לא מספיק שזה בטעם מנטה (ועל הבקבוק כתוב מתוק)
זה גם היה קר, כי הוא מחזיק אותו במקפיא
כל שנייה שה'מיץ' המגעיל הזה היה לי בגרון נתן לי הרגשה
שאני הולכת להקיא
הגרון של שרף. הלשון שלי שרפה. הפה שלי שרף.
אלכוהול. 40%
אני לא מרגישה שיכורה כי זה רק כמה לגימות
חשבתי על לקחת כדורים באותו רגע ולהתאבד
אני מצליחה ללכת בקו ישר
אבל לעמוד בקושי
והכתיבה שלי מלאה שגיאות
אני בדיכאון
ואף אחד לא רואה
המחשבות שלי מסודרות שזה משהו
ועכשיו אני גם חושבת עליו, בגלל שקראתי פוסטים קודמים של כיתה ז'. פאק
אני לא מצליחה להתמקד
ואפילו הידיים שלי בקושי זזות
האצבעות שלי עושות לי טובה שהם מקלידות והן מקלידות שגיאות כתיב
אני בדיכאון
ואף אחד לא רואה
אני חושבת על להתאבד כבר שבוע
היום כמעט עשיתי את זה
כמעט קפצתי מהחלון, קומה שישית עם דשא למטה יספיק ? אולי אני אנחת על הבטון
הגוף שלי נהייה קשה
הוא לא רוצה לקום יותר
הוא לא מסוגל לסחוב אותי יותר
הוא לא רוצה לעמוד
הוא לא מסוגל לישון
אני לא יכולה לתפקד יותר
אני לא יכולה להחזיק את הראש במקום
אני רוצה למות.
למה לא מאשפזים אותי כבר ?
למה לא רואים שאני זועקת לתשומת לב ?
למה לאף אחד לא אכפת ?
למה אף אחד לא שם זין ?
וכואב לי הגרון, כל כך כואב
שאני כבר לא יכולה לצעוק יותר
מטאפורית וריאלי
שיזדיינו כולם
אם הם קוראים בעיתון או רואים בחדשות שילדה התאבדה
שיבינו למה
___
אבא אמר שהוא לא מבין למה הוא צריך לבקש ממני סליחה
שיזדיין.
אני מתנדנדת בחוסר שקט במיטה
העיניים שלי רוצות לישון, הן רוצות להיסגר,
גם הגוף שלי עייף
מהעולם, מהחיים
אבל המוח לא נותן להירדם.
אני לא רוצה לחזור לבית ספר עוד שבוע
אני לא רוצה לחזור ללמוד עוד שבוע
אני לא רוצה לעשות שיעורים לעוד שבוע
אני לא רוצה שיסתיים החופש עוד שבוע
טוב לי ככה
אני בדיכאון
ואני לא צריכה לזייף חיוכים
כי אף אחד לא רואה
אני לא רוצה לחזור ל'חברים' שלי עוד שבוע
אני לא רוצה לחזור לחיים עוד שבוע
אני בדיכאון
אבל אני לא רוצה להתאבד.
יש לי כל כך הרבה להפסיד. בעצם לא. לא יודעת.
אני רוצה לבכות אבל הכאב בגרון לא מאפשר לי
כואב לי, חנוק לי, מטושטש לי
אבל בכיתי מספיק בשבוע האחרון.
אני לא רוצה לבכות עוד, אבל זה עדיף מלחתוך, זה עדיף מלהתאבד.
שאלה,
בעצם לא משנה
למה הוא לא כותב ? למה הוא לא כותב ? למה הוא לא כותב ? למה הוא לא כותב ? למה הוא לא כותב ? למה הוא לא כותב ? למה אני אובססיבית ?
דם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אולי, לולה