אני אפילו לא יודעת איך להתחיל את הפוסט.
אהבה
מילה כל כך קטנה וכל כך משמעותית
אני מאמינה שכל בנאדם צריך אהבה.. גם אם הוא אומר שהוא לא רוצה ושהוא יכול בלעדייה
גם אם הוא משוכנע שהוא ישאר זקן ורווק לכל ימי חייו. אני מאמינה שהוא ימצא את ה''Soul Mate'' שלו
מתי שהוא, לא חייב עכשיו.

בכל מקרה אהבה יכולה להיות מדהימה, אם עושים אותה נכון ובזהירות
אם נשמעים לפי הכללים.
לא תמיד חייב, אפשר להיות פרועים אבל גם אם כן הכל חייב להתבצע בזהירות ובקפידה
ולכן אני סולדת לאהבה. אני לא אחת שנשמעת לכללים, בדרך כלל.

אני אוהבת את ההפתעה, לחיות כאילו אין מחר
נכון, לפעמים צריך מנוחה אבל האי סדר הזה, מציף אותי ברגשות

אולי תגידו שאני קטנה מידי בשביל לחשוב על זה
אבל אם יהיה לי חבר הוא צריך להיות מפתיע, הרפתקן ועם חוש הומור
כי חוש הומור אין לי ..
הוא צריך להיות מהאלה שמדברים עם אחרים, ואת יכולה לסמוך עליהם שיגידו את הדבר הנכון ולא להתערב להם בשיחה ולהכניס להם מילים לפה.

אבל באהבה יש גם את החיסרונות
המריבות, האכזבות, הכישלונות, הדחיות, הבגידות
להתמודד עם העובדה שהצד השני לא מרגיש אותו הדבר
לבכות במיטה עם כרית רטובה

צריך לבדוק אם אתה מתאים לכל 'חווית האהבה' הזאת 
אתה חייב להיות מתאים, כי אתה תחווה אותה..
מתי שהוא
 
אז להתאהב ? או להשאיר את זה לאחרים ? 

נכנסתי לדיכאון בגלל אבא, הוא לא מבין שהוא נכנס לדיכאון זה משפיע על כל המשפחה.. ואנחנו רק 3 אנשים אז זה גם ככה קשה.

הורדתי 5 קילו .. המחזור יעלה אותם בחזרה, ואם לא הוא אז אמא.

fuck you.

יום אחד ימאס לי, זאת אומרת כבר נמאס לי
אבל יום אחד ימאס לי ואני אהיה גדולה מספיק
ואז אני פשוט אברח 

לילה ללא שינה
בכי
ואפילו לא התחיל היום. 

אני משערת שזה מספיק ..

עריכה -

''את לא תצטרכי את 'הקמצן' יותר ?''
-''לא אמא, קראתי אותו פעם אחת והספיק לי''. 

כאילו איזה מורה מפגרת נותנת לתלמידים בכיתה ח' 
לקרוא מולייר ועוד לעשות על זה עבודה ?