נראלי זה הפוסט הכי אופטימי שיהיה בתקופה הזאת ..

אז יש מלא מה להגיד 

קורס משצים זה מהקורסים האלה שאתה מת להיות שם כבר ויום לפני אתה מבין איפה אתה ומתחרט.
הדבר הראשון שאמרתי שקמתי בחמש בבוקר כדי להספיק לאוטובוס היה ''אפשר להתחרט ולחזור לישון ?''
כמובן שעכשיו אחרי השבוע הראשון אני מבינה שאם לא הייתי באה הייתי עושה טעות ענקית
כי הקורס הזה היה מושלם. פשוט מדהים. אחד החוויות הכי טובות שאתה יכול לחוות בתור ילד בן 14.
ואני לא מדברת רק על החתיכים ..

אתה מכיר ילדים חדשים, מתחבר יותר עם אלה שאתה כבר הכרת
מרגיש בעננים, מקבל אחים חדשים לחיים
איפה להרגיש את האהבה, שמישהו בוכה כולם באים לעודד אותו
שמישהי רוצה לפרוש כולם מחזקים אותה להמשיך ולא לוותר
שמישהו עושה הפסקה כולם צועקים עליו שיוזיז ת'תחת שלו מהמחצלת ויחזור לעבוד
שמישהו מדריך את כולם מוחאים לו כפיים ונותנים לו ביקורת, גם אם היא לא הכי טובה
שכולם עייפים עושים בכוונה ומשחררים את כל הבדיחות הכי מפגרות רק כדי להשאיר את כולם ערים עד שהאחראים באים וצועקים עליך ''לכו כבר לישון יא בהמות מחר קמים מוקדם''.

 ולמי שלא מכיר את המשצים, זה כמו צופים שמנוהל על ידי בית ספר
המטרה היא למשוך תלמידים לערכים ולמנהיגות
לעבודה קשה ולהערכת ארץ ישראל (כמה שאני שונאת את ישראל אני מוכנה לסבול בשביל זה).

ואני חייבת להגיד שהם עושים עבודה טובה.

נותנים לכל אחד אחראיות אישית, להדריך קבוצה לפי הנושא שנתנו לך בדרכים מקוריות ומלמדות
נותנים גם אחראיות קבוצתית.. הרבה..
א' כל לנצח.
בנוסף יש איזה פעילות שכל קבוצה צריכה להציג לשאר הקורס נושא ולהפעיל אותנו

היה בהתחלה אווירה רעה בקבוצה, ביום הראשון עוד אף אחד לא מכיר אחד את השני
וזה היה יום מסלול, זאת אומרת הולכים ובלילה ישנים באיזה חניון
יום שני הגענו ל''גיחה'', המטרה הייתה לבנות כמה שיותר מבנים מסנדות בתור קבוצה
המבנה הראשון היה הגדר, כולם התחלקו לקבוצות ותיקתקנו את זה מהר מאוד
הינו הקבוצה הראשונה שסיימה.. ועוד השטח שלנו היה הכי גדול כי אנחנו הקבוצה הכי גדולה
אחרי שסיימנו את זה כולם התעצלו ולא המשכנו.. המורלים היו חלשים והאנשים פשוט היו אדישים
היה לנו שיחה בלילה לכל הקבוצות, המנהלת קראה לזה 'תסמונת היום השני'

זאת אומרת שרק הגענו ואנחנו עוד לא מרגישים שייכים וקשה לנו
והיא אמרה לנו להתעשת על עצמנו כמה שיותר מהר ולהפציץ ביום השלישי
אחרי זה היה לנו שיחה קבוצתית עם המדריך והמש''בים (מדריך של''ח בוגר)
שאמרו לנו לתת 100% מעצמנו ביום השלישי כי זה לא נראה ככה.
אפשר להגיד שהשיחות האלה עזרו
ביום למחרת הקבוצה הייתה מדהימה ! המורלים היום חזקים
הבניייה הייתה מהירה (הרמנו בערך 6 מתקנים בשעתיים)
ובעקבות כל זה ביום האחרון של הגיחה (היום הרביעי של הטיול, יום שלישי של הגיחה, יום שישי בשבוע)
ניצחנו במקום השני יחד עם עוד קבוצה !! 

עד כאן,
שי
שמלאה בחוויות ורוצה לישון 

סוף סוף.
הסיוט הזה שנקרא בית ספר הסתיים.

מכריחים תלמידים לקום בבוקר מוקדם, להתלבש, ללכת לבית ספר

לחייך למורות, לתלמידים, להכיר חברים חדשים, ללמוד מינימום 6 שעות ביום
לספוג את החום, את החוץ, את החברים, את הסביבה

לחזור הביתה, ולקוות שמחר השיגרה תתפוגג..
או שלפחות יהיה משהו מעניין.. או שמורה לא תבוא וישחררו מוקדם.

אז שמתי את הפרצוף השמח שלי,
תכלס הייתי שמחה
אבל אם הייתי יכולה להגיד מה שאני רוצה בלי לשאת בתוצאות
הייתי אומרת לכולם מה אני חושבת עליהם
ואז הייתי באמת שמחה, הייתי מאושרת
ולא הייתי צריכה לזייף פרצוץ .

בכל מקרה הגענו בצרחות לבית ספר
צרחנו שזה יום אחרון ואנחנו מתים לעוף מפה כבר,
חיבקתי את חברי הט'טניקים שעולים לתיכון
והתחלנו את השעות האחרונות שלנו 

שעתיים לא הכרחיות, טקס וחלוקת תעודות.

''זכיתי'' בתעודת התצטיינות על היותי חלק מפרויקט אמץ אתר
וגם קיבלתי תעודת התצטיינות יתרה .. שזה אומר ממוצע מעל 95

וסך הכל שיפרתי ציונים או נשארתי אותו הדבר ..
ירדתי במתמטיקה 4 נק' (המורה אמרה שזה לא קריטי)
ובמדעים 2 נק' בגלל המיצ''ב המחורבן הזה שקיבלתי 83

ממוצע של מחצית א' - 94.6
מחצית ב' - 96.25 
שנתי - 95.5

אז כן אני מרוצה,
מעצמי, מהציונים ..
לא מהכיתה עצמה

מה שכן הייתי מנומסת וחיבקתי כמעט כל הבנות,
ואת הבנים הזורמים (זאת אומרת רק 4)

מקווה שט' יהיה יותר טוב.