לקום, להסתכל על השעון ולצעוק 'פאק'
כי הבנת שישנת יותר מידי ..

עוד מעט חוזרים ללימודים ועדיין לא סיימתי את השיעורים ..

''הגיע הזמן להתחיל לעשות אותם שי.. את יודעת עוד מעט חוזרים לבית ספר''

לך תזדיין.

''לאיזה ימים להביא את הגראמר לבית ספר ?''

''ימי חול''

חחחח בגלל זה אני אוהבת אותם.

פעם אהבתי את הזריחה.. היום השקיעה יותר יפה בעיניי

התחלתי לחשוב עליו באופן כפייתי

וזה מצחיק כי נראלי לא הזכרתי אותו בבלוג אף פעם

וכמה שאני אומרת שאני אוהבת מישהו אחר, ואני מתכוונת ל-3 אנשים באותו הזמן

הוא היחידי שאני מחכה בסבלנות

עד שנגדל ביחד, שנהייה ביחד, ואולי הוא יגיד לי שהוא אוהב אותי.

הוא היחידי שבראש שלי אני לא מאיצה בו

הוא היחידי שגורם לי לחייך בלי שהוא מנסה.

ופתאום התחלתי לחשוב עליו, הרבה, ולא הייתי עושה את זה לפני.

לא יודעת סתם מוזר לי. והקטע הזה יצא עוד יותר מוזר.

קראתי היום בלוג של מישהי

בגיל שלי, אבל כל כך שונה ממני

יש לה כל מה שאני רוצה.

יש לה חופש

יש לה הזדמיונות

יש לה אומץ

היום הייתי לבד בערך ארבע שעות משמונה בערב

ולא העזתי לצאת מהבית

ורציתי

כל כך רציתי לעזוב לכמה דקות,

לעשות סיבוב באוויר הקר של הלילה ולחזור בחזרה

אבל לא היה לי אומץ.

אמא שלי גידלה ילדה פחדנית, כי היא גם כזאת.

לעלות על פאקינג אוטובוס לבד אני לא יכולה כי אני מפחדת להאבד .. 

זה בגלל שלא היה לי חופש, בת יחידה והכל

לעולם לא יהיה לי חופש

פאק

פעם זה היה בשבילי משפחה
החג הכי משפחתי שיש

סבא היה בונה סוכה, ככל שהשנים עברו בת דודה שלי ואני עזרנו לו

היינו מקשטות, כשהקטנים גדלו זה עבר לטיפולם

היינו צובעות הכל, מדגישות, מציירות ציורים

יושבות מתחת לסוכה, לא משנה כמה חם היה

פעם אחת יצא לנו לישון שם

היינו מארחות את כולם, עושות מסיבות סוכה

היום אני לא מדברת איתם

הסוכה כנראה בנוייה, אני לא יודעת

אבל אני לא בתוכה.

אני לא איתם בפנים, אני לא קישטתי השנה, לא תליתי שום דבר

לא צבעתי, לא קישקשתי, לא ציירתי, לא הכנתי, לא גזרתי

ומידי פעם אני מתגעגעת לזה

הם האחים שלעולם לא יהיו לי

למרות שהם בני דודים

אבל זה הדבר שהכי קרוב אליי ..

מידי פעם אני מתגעגעת

ואז אני נזכרת למה ניתקתי קשר