זה יום השואה הראשון בחיים שלי שאני בכלל לא מרגישה מחוברת ליום הזה.
בכלל שכחתי מקיומו, אם לא היו שולחים לי את סידור העבודה וכותבים 'ערב יום השואה, סוגרים מוקדם' נראה לי שהייתי שוכחת.
אז באתי לעבודה וסגרתי מוקדם ואז הלכתי לבחור ונהנו ביחד ומי בכלל חשב על השואה ועל היהודים שנרצחו והאנשים שמתו בייסורים? והיום כשישנתי לי בשלווה עד 10, וקמתי מהמיטה כדי לעמוד, חצי רדומה, לא באמת חושבת על כלום. אפילו לטקס הישובי לא הלכתי וגם לא לטקס בבית ספר.
איך שהוא אני מתביישת בעצמי קצת. בתור מישהי שכל החיים חקרה, קראה, התעניינה ובכתה עם הסיפורים, אני בכלל לא מפגינה שום אכפתיות השנה.
זה מה שיקרה לנו עוד כמה שנים מהיום? כל אחד יתעסק בעצמו ביום הזה וזה יעבור כמו סתם עוד יום עם טקס?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm your fool