אפקט הפרפר.

ניסיון לכתוב מאמר "רציני" ראשון מזה שנים.

סבא שלי לא לחם באף מלחמה.

הוא הוטרד על ידי מקומיים,

חיכה בשקט בשקט שתקום מדינת היהודים,

ועלה לארץ ב-1949.

אבא שלי, צבר יקר שכמותו, נלחם גם נלחם.

אני,

הייתי קרבי,

עדיין קרבי.

בגיל 18 התגייסתי בקול תרועה לקרבי.

ומאז עשיתי תפקידי שיטור בעיקר,

עד שהגיעה לבנון השנייה.

ואז נלחמתי גם נלחמתי.

ואז הגיעה עופרת יצוקה,

ועכשיו "עמוד ענן".

לפני כמה שנים הייתי בתורכיה.

רצה הגורל וישבתי בפאב של המלון עם בריטי.

על מספר כוסות בירה בלתי מוגבל,

ערב אלכוהול לילה לפני החזרה לארץ.

ישבנו ודיברנו,

בעיקר דיברנו על ה-"מצב",

על ישראל,

על מלחמות,

על היותי לוחם,

על היותו אדיש.

על כך שהוא לא היה שולח את בנו לצבא אם הוא היה במצבי,

על ירידה אפשרית מהארץ עם בנו ההיפוטתי, רגע לפני שהוא מגיע לגיל 18.

לא האמנתי למשמע אוזני,

לא כך חונכתי.

ימין? שמאל? ישראלי!

המדינה שלנו חיה בטירוף,

אחרי כמעט 70 שנה מההכרזה, ולמעלה מ-150 שנה של לחימה.

חיילים במדים? קטע מוזר בעולם, אצלנו טבעי.

לקחת רובה הביתה? קטע הזוי בעולם המערבי, אצלנו חלק מהנוף.

אין פה מלחמה כביכול,

כשאתה חי במדינת ת"א אין לך מלחמה.

משפט מקומם.

בתור ילד של שנות ה-90 שחי את הפיגועים.

בתור ילד של שנות ה-90 שנלקח על ידי אביו לכל פיגוע ופיגוע כדי לראות את כוחו של הטרור,

בתור ילד של שנות ה-90 שכמעט ונהרג בפיגוע בדולפינריום,

בתור נער של שנת 2002 שראה את הפיגוע במלון "פארק" והחליט - אני רוצה קרבי!

לצערי הייתי בשטחים,

לצערי חציתי את גבול הלבנון,

לצערי הכרתי חבר'ה שהיום עוד אינם בין החיים,

לצערי המלחמה הקיומית שלנו לא הסתיימה עדיין, וגם לא תסתיים בקרוב.

לשמחתי "ברחנו" מלבנון,

לשמחתי "ברחנו" גם מעזה.

אך יכול להיות שהם כל כך טיפשים?

יכול להיות שאחרי כל מה שהבאנו להם - הם דורשים עוד?

מה נסגר?

"כל מדינת ישראל היא עוטף עזה", בנימין נתניהו.

לילה טוב,

הזאב,

שמחכה לטלפון מהצבא.