זה המשפט שהכי נחרט לי משיחת הזריקה של אתמול.
ואז נזכרתי בסדרת חוכמת הבייגלה.
אין ספק שאין הייטנר מדבר אליי איישת.
מה זה אומר להתייחס לבחורה כמו שצריך?
ולמה הגבר הוא זה שצריך להוכיח את עצמו תמיד?
ולמה תמיד זה מרגיש כמו מרדף לכיוון הסקס?
למה בחברה שיוויונית אני אמור לשלם על הדייט הראשון
והשני
והשלישי?
למה אני צריך לבוא עם ארנק מפוצץ במזומנים + כרטיס אשראי
בעוד היא יכולה להרשות לעצמה להגיע בלי ארנק בכלל
למה?
למה אני אמור להסכים לאיחורים חינניים מצידה
לחכות כמו טמבל
כאילו אני פוגש את בר רפאלי
אבל איחור שלי (מוצדק ולא משחק יש לציין)
מעיף ניצוצות באוויר?
למה אני אמור להחליט לאן יוצאים?
להתקשר ראשון בבוקר?
להתקשר אחרון בערב?
למה?
למה אני יכול להסתדר עם אלף ידידות
אבל עם חברה זה תמיד כאב ראש? למה המשחק הזה?
למה יכולים להיות לך אלף ידידים
אבל כל פגישה שלי עם ידידה תלווה בסצינות קנאה?
אנחנו בשנת 2014 למי שלא שמה לב
יש איתי בנות במילואים
המנהלת שלי היא אישה
ואני גם משקיע במראה לפני שאני יוצא מהבית
2014...
האחרונה שיצאתי איתה
(עד אתמול)
גרמה לי להרגיש כאילו אני בשירות מילואים
באמת שזו הייתה ההרגשה
מילואים
שביזות
תסכול
רצון להיות מורעל בשביל להרשים
לעשות הכל בשביל להגיע למטרה הסופית
אני מכיר מספיק בנות שהן לא מה שכתוב למעלה
הפוסט הזה נכתב לאלה שהן לא
יצאתי בשן ועין
מחפש את ה-"אחת" חדשה
שבוע טוב!
שון
הזאב הבודד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
