טוב, אולי הגיע הזמן באמת לכתוב פוסט נורמלי. לכבוד יומולדת.
אז הנה, היום ימלאו לי 12 בפעם ה-15. קצת מוזר לראות את המספרים מתחלפים אבל לא ממש להרגיש שום תזוזה בתהליך ההתבגרות. אבל מילא. אני אחכה. בינתיים, ניקח את הזמן לחשבון נפש ולהתחדשות. או לפחות ניסיונות. אז מה היה לנו השנה? הלימודים עלו לי קצת על העצבים, אני עליתי לעצמי הרבה על העצבים. רציתי הרבה דברים, לפעמים ניסיתי, לפעמים ויתרתי מראש, ולפעמים סתם התעצלתי. והכי הרבה, בערה בי התחושה שהחיים חולפים לידי ויגמרו לפני שאני אספיק להבין בכלל מה עושים איתם ואיך חיים אותם. והיום אני שוב אלך לישון ואחבק את הכרית ואדמיין שהיא מחבקת אותי בחזרה.
וואו, איזה פוסט יומולדת מדכא יוצא לי פה.
חרא.
טוב, נגיד משהו אופטימי.
אז את השנה הזו אני מתחילה עם התחושה שיש סיכוי שעוד תצמח לי אישיות, עם הבלוג הזה שאני אוהבת ונותן לי הרבה תמיכה ונחמה בזמנים קשים, עם עבודה חדשה שאני אוהבת ו... אה... הכרית, שבעזרת השם (או כל יצור דמיוני אחר שאתם סומכים עליו), תהפוך השנה לגבר אמיתי!
עכשיו, תגידו לי מזל טוב, ותציעו לי מה לעשות ביומולדת כי בא לי לעשות משהו ואני לא יודעת מה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
