פוטרט

"אני רוצה להיות שם"

אני נוהגת ללכת הרבה ברגל, ההליכה מרגיעה אותי ונעימה לי.

איכשהו גם בעיר הכי סואנת אני יכולה לשמוע את הציפורים, אני רואה אנשים וכמעט תמיד יש איזו חוויה שלא ציפיתי לה שמפתיעה אותי בדרך.

זה כמובן שאני לא ממהרת לשום מקום, כל זה משתנה שיש מקום שאני צריכה להגיע אליו, כמעט תמיד חסר לי זמן, כמעט תמיד אני יוצאת על השניה האחרונה כדי לבזבז כמה שפחות זמן, אז ההליכה הופכת למחוייבות חסרת הנאה.

בהליכה המחוייבת הזו, הרגליים נוטות להרגיש עייפות. אני מסתכלת לאופק, למרחק ההליכה שעוד נותר לי ואני רוצה להיות שם, בקצה.

שאני מנסה לבחון את התופעה הזו בחיים האישיים שלי ולא רק בצורת ההליכה, הראש שלי נהיה עייף ואני רוצה להיות שם.