"זה רק אני ואתה." "לנצח?" "וואו.. אמ.. תגדיר נצח.."

אני לא מבינה מה זה נצח. באמת שאני מהרהרת בזה כבר המון זמן. 

הרי, יש שניות שעוברות כמו ימים, וימים שחולפים כמו שניות. 

ושנייה. השנייה הזאת גורמת לי לשבת ולחשוב. כמה זמן זה? איך יודעים שזה עבר בכלל? השעון שלי באמת מראה שניות, אבל.. האם הוא יודע שהמספרים המתחלפים מסמלים משהו, שהופך למשהו, שהופך למשהו?

ובכלל. איך אפשר לספור זמן. אני מניחה שזה פיתרון די טוב להסבר למה השמש זורחת ושוקעת בכל "יום", אבל אולי זה נקודת זמן אחת שנמשכת ונמשכת ונמשכת, עד לאין סוף? "לנצח"?

השבוע הזה עבר לי מאוד מהר, אני לא יודעת למה. יום ראשון מרגיש לי כמו אתמול, והיום יום שישי.

מצד שני, לפני כמה חודשים היה שבוע שהזדחל. לא נתן לי לזוז. הימים לא עברו, כל שיעור נמשך ונמשך.

אז.. לשניהם קוראים שבוע. 

ואף אחד מהם לא הרגיש כמו שבוע.

איך מרגיש שבוע?

איך מרגיש יום, שעה, שנייה?

ולמה?

למה אנחנו צריכים לספור משהו כדי שייגמר לנו בסוף?

מה זה נצח?

בשבילי נצח זה הרגע הזה שאתה רוצה שיישאר, ואתה מנסה למתוח אותו כמה שאפשר, עד אין סוף. עד שחייבים לשחרר.

נצח זה השיעור הזה שבכל כמה רגעים אתה מסתכל על השעון כדי לגלות שלא התחלף שום מספר. כשהמורה מדברת ומדברת ומדברת.

נצח זה הדקות של השינה הנעימה והמדהימה בבוקר, כשאתה מושך את השניות לנמנום אחרון בפוך.

נצח זה צחוק, וכאב, וכעס.

נצח זאת התחושה הזאת, של התאהבות ראשונה, או השלמה עם המצב, שאתה מרגיש כלכך חזק ושלם עם עצמך, שאתה לא רוצה שהתחושה תעבור, תתנדף כאילו לא הייתה.

נצח זה זיכרון.

ואולי, בכלל אין נצח. 

כי הרי אם היה נצח, לא היה צורך בזיכרון.

לא היה זמן.

לא היו חיים.

מה זה "נצח" בשבילכם?